בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 6/2007
לונדון אפורה שלי
כשהייתי בן עשר הורי לקחו את כל המשפחה הקטנה שלנו לארצות הברית, לטיול מזרח ומערב דרום וצפון בארץ רחבת מימדים זו, אחרי זה אירופה כבר נראתה כל-כך סמול סייז. בגיל שלוש-עשרה נסעתי עם אבי כטיול בר-מצווה לצרפת ושהינו כשבוע בפריז עצמה לאחר שסקרנו עשרות טירות במדינה שנראתה לי כל-כך יותר זרה מארה"ב, בתחילת י"ב, רגע לפני גיל שבע-עשרה עשיתי את המסע לפולין עם חברי ועוד מספר רב של תלמידים בשכבה שלי, שם שקעתי בעיניה הכחולות של אחת הבנות ולא חזרתי מן המצולות עד היום הזה- יורשה לי לחשוב, בנובמבר 2003 הייתי עם אמא חמישה ימים בלונדון- השמיים חייכו בצבע כחול והשמש זרחה, היה אפור וקר, בסוף פברואר ותחילת מרץ 2007, ממש חודש לפני צהל, נסעתי עם חבר לעשרה ימים באיטליה, שם קרענו את המדינה ונסענו באוטובוס לאורך חופי אמלפי שנצבעו בצהוב של אלפי עצי הלימון ובכחול שקוף של הים הצלול ביותר שראיתי בחיי.
ביום שישי, הוא בשנת 2007, גיל 21 וחצי- אני טס ללונדון, שוב. אותה עיר נצבעת באפור, שם הרגשתי לראשונה מחנק בביקורי בחו"ל, במקום בו חוויתי את הרגשות הכי קודרות- שם אני אחפש את השאלות ואקווה לשוב ולחזור גם עם כמה תשובות.
אומרים ש"לונדון לא מחכה לי- גם שם אהיה לבד" ומצד שני שרים ש"לא חייבים להיות לבד ללונדון" (כותרת תיאור הבלוג החדשה והזמנית) אבל האמת היא שלונדון פשוט רחוקה מספיק מכאן.
אני מקווה שאמצא דרך לעדכן בעברית, המקום הזה הוא מבצר ושום שפה זרה לא תיכנס בשעריו ליותר מביטוי אקראי, במידה ואראה כי אנגלית ואין אחרת- אדאג להשאיר חותם בדרך מקורית שכולם יראו ש... "סתם אחד היה כאן"/"stam ehad was here".
שיניתי קצת את העיצוב; תמונת הרכבת התחתית של לונדון ממסוגרת ברקע אפרורי ייחודי ללונדון ומתאים כאחד, שמתי קישור בצד לצלם התמונה המצוינת הזאת ולדף הספציפי של התמונה- זה לפחות עד שאצלם משהו שאמצא כמתאים יותר לי ואז אעלים את הפיסקה הזאת מהפוסט והתמונה מראש הדף כהנפה במטה קסמים, מתחת לתמונה הוספתי שורה מהשיר "streets of London" המאוד מוכר.
לונדון אפורה שלי- הנה אני בא!
שלכם, סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
