בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 6/2007
לחשוב בעברית
ייתכן ובסביבה בה אני חי את חיי קשה להיות שונה, עד שלא תוגדר כהצלחה למרות ועל אף ייחודך- תמיד יסתכלו עליך כחריג, ההצלחה היא המרפא לאותם מבטים מציקים בוחנים. הרי שכולם בוחנים, מחכים לראות מה אותו ה"ילד" יעשה עכשיו משהוא סיים את השירות הצבאי, מה יעלה בגורלו. הסביבה מצפה שתמצא עבודה ותלך למצוא את עצמך במזרח או בדרום אמריקה ואח"כ תתחיל ללמוד, היא לא מצפה שתעשה משהו אחר- למה? כי זה יראה חריג ולא במקום ואף אחד לא רוצה להיות חריג.
לאן נעלמה היצירתיות בעולם, למה הכל כל-כך סכמתי וכולם, למרות שכל-כך הרבה אופציות פתוחות בפניהם, בוחרים בדרך כלל באותו הדבר, יתכן וזה טוב לאנשים מסוימים אבל בטח ובטח שלא לכולם, ההיסחפות הזאת אחרי העדר היא היא שמטרידה אותי, נזהרתי תמיד שלא להיסחף אחרי העדר; אם בדעות פוליטיות ודעות על סתם, אם בבחירת חברים ובבחינות אופי של אנשים- במידה ומצאתי עניין במשהו, נתתי לעצמי גם מספיק חומר כדי לפתח דעה משל עצמי בנושא ולא כפופה לסקרים ועדרים המוניים שנוהרים לכיוון אותו כיוון, חודשיים בבית אחרי הצבא והאפשרות לקרוע את התחת בעבודה ואח"כ לנסוע לחו"ל היא בהחלט ריאלית זאת לאור העובדה שכולם עושים את זה וכולם לוחצים עלייך לעשות את זה- למה? כי זאת הנורמה.
כל הלחצים, המבטים, הדיבורים, המיילים, הטלפונים, ההתלחשויות מעבר לכתף, העיניים המפקפקות וכל הציפיות של אחרים ממני ושלי מעצמי- כולם יוצרים מערבולת ששולחת אותך כמו גל לאותו מרכז התרחשויות- לאותו המקום לשם כולם מגיעים.
לא! אני לא מוכן לזה. הרעש המחניק הזה, הדממה הכבדה הזאת, "בית הכלא הזה ליד הים" (הזכויות שמורות לרונה קינן); זה לא נותן לי לחשוב, אני חייב לברוח מכאן. יש לבטל את כל המערבולת הזאת כדי שאני אוכל להתמקד רק בדבר אחד- מה שאני רוצה לעשות. אני לא פוסל שהכיוון הוא באמת קריעת תחת בעבודה פלוס טיול גדול לאותם מקומות אליהם כולם נוסעים- אבל אני לא רוצה שיחיליטו בשבילי את זה, אני רוצה לקבל החלטה בעצמי.
נענתי להצעתה של אימי והחלטתי לטוס, לנסוע ללונדון ללמוד אנגלית למשך חודשיים (לאחר שראיתי איזה הון כספי של הורי צריך לשפוך על הבריחה הזאת קיצרתי אותה לחודשייים במקום שלושה). בבוקר יום שישי לחודש זה, השמיני לשישי- אני מתעופף לי למשך חודשיים. בית ספר פרטי בעל סניפים בכל העולם ללימוד שפות כאשר מגורי יהיו בבית משפחה לא מוכרת, לעת עתה המשפחה מסתמנת בתצורת הורה יחיד ממוצא ג'אמייקני במרכז-דרום לונדון.
אף אחד מחברי לא ציפה לזה והשגתי בכך את הניצחון הראשון שלי- היכולת להוביל ולהפתיע במחשבה ובמעשים, זה לא בדיוק הדבר שכל אחד עושה וזה בדיוק מה שמצא חן בעיני, אולי יש משהו "חנוני" בלטוס ללמוד אנגלית בלונדון אבל הלימודים שם הם רק תירוץ- אומנם תירוץ יקר אך משתלם בעולם הזה, יותר מכל אני מצפה לאותם מילים בודדות בשפה מוכרת שיצוצו בקול אחד בלבד והוא קולי שלי, תמיד ידעתי לחלק הקשבה למקורות שונים אך הפעם אני רוצה להשתיק את כולם ולתת רק לעצמי לדבר.
גורל לא ידוע ועתיד אפוף סימני שאלה מצפה לי החל מהנחיתה לאור העובדה שאני לא מכיר שם אף אחד, לונדון אולי לא מחכה לי- אבל שם אחרי כל היחד הזה שמפריע לי כל-כך פה- שם הייאוש יעשה יותר נוח. אף אחד לא יפריע לי לחשוב בעברית.
זהו, החלטתי.
עוד שבוע בזמן הזה אני כבר לא "בבית הכלא ליד הים" שלי,
סתם~אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
