"אמא!!"חיבקה ליטל את נורית בשמחה.
"איך היה בטיול?"שאלה נורית את קורל וליטל.
"כיף!!"אמרה ליטל והתיישבה על הספה.
"אבא!"אמרה קורל וחיבקה את משה.
"בנות נהנתן?"שאל משה והבנות הנהנו.
"טוב קורל בואי נראה לך את חדרך."אמר משה וליווה אותה לחדר הכי גדול בבית,"תפרקי את הדברים"
קורל ניגשה אל המזוודות והארגזים והחלה לפרוק אותם.
קול הבכי החנוק והריצה המהירה שנשמע על הרצפה הטרידו אותה.
היא לא ידעה את הסיבה,היא לא ידעה מי זה היא רק ידעה שזה באשמתה.
טריקת הדלת צרמה לאוזניה.
היא לקחה את הסיגריות והחביאה אותם בסווצ'ר שלה.
"יצאתי"אמרה למשה ונורית לקחה מפתחות ורצה לאנשהו,רחוק מביתה החדש,רחוק.
***************************
"אתם הבטחתם לי!"היא החלה להתפרע.
"מה קרה?"שאלה נורית.
"הבאתם לה את החדר שהיה אמור להיות שלי!"צעקה.
"ליטל תרגיעי!"אמר משה והרים את ידו.
"יודע מה?נמאס לי!"אמרה ליטל.
"היא תעזוב בקרוב את הבית והחדר יהיה שלך"אמרה נורית.
"מה זה בקרוב?היא מתגייסת בעוד יותר מחצי שנה ליותר משנתיים!"אמרה ליטל.
הם שתקו.
"לא אכפת לכם בכלל!"אמרה ליטל ונאנחה.
"אכפת לנו!"אמר משה.
"רק מקורל ומספיר ולפעמים גם מאור"אמרה ליטל והחלה לבכות.
"ממש לא!"אמרה נורית ברוך,"זה מה שאת מרגישה?"ליטל הנהנה.
"לא אכפת לכם גם שאני שונאת אותה ושהיא מגעילה!"פלטה ליטל.
"מה אמרת?"אמר משה.
"עזוב אותי"הרימה את ידה לביטול והתכונה ללכת,אך הוא אחז בידה בחוזקה.
"שחרר אותי!"צעקה והסתכלה על ידה.
משה שחרר אותה וליטל נסה על נפשה למקרה שהתחרט.
הצלצול שלא נפסק חרפן את ליטל.
"די כבר!"צרחה והלכה לענות לפלאפון של קורל.
על הצג היה כתוב-'אהוב לבי'
"עד כמה פתאטית היא יכולה להיות?"מלמלה.
"הלו?"ענתה בהיסוס.
"קורל?!"ענה מהקו השני קול מבולבל.
"היא הלכה לאנשהו"אמרה בביטחון.
"את יודעת לאן?"שאל.
"לא בדיוק,"שיקרה,"לאיזה מישהו אחד אם אני לא טועה"
"תודה"אמר וניתק.
***************************
קורל הגיעה לסיגריה הרביעית שלה.
היא כעסה על העולם,על עצמה.
היא ההפך ממושלמת,ההפך הגמור.
הורים גרושים,בעיות עם החבר,רוקדת למרות ששונאת את זה,בצופים החלה לסבול מהתפקיד החשוב,והחברים הם כבר לא כמו פעם.
היא זכרה אך שמעה שתי חניכות מדברות עליה-"כמה שקורל מושלמת-חבר מושלם,רקדנית מדהימה,חברים רבים,רכזת בצופים כמה שאני מקנאת בה!"
נמאס לה להיות הילדה הטובה!היא רצתה להתפרע!
הסיגריה הרביעית נגמרה והיא כיבתה אותה.
היא חיפשה את הקופסה וראתה שהיא העיפה אותה לאחור לתוך הבניין הנטוש שעמדה לידו.
היא נכנסה לבניין וראתה איש מזוקן ושופע שער עם בגדים קרועים עם החפיסה שלה בידו.
"שלך?"שאל בחיוך חושף שיינים צהובות.
רעדים עברו בגופה לאחר שהנהנה.
"את לא צריכה לפחד ממני!"אמר וליטף אותה.
הוא הניח את החפיסה בידה.
"תודה,"אמרה והלכה לעבר היציאה.
"בלי שום מתנת פרידה?"שאל ותפס בידה.
"אל תגע בי!"צעקה.
"שששש....!"צעק עליה והביא לה סטירה קטנה.
"עזוב אותי!"המשיכה לצעוק.
"תקשיבי אם את לא רוצה שאני ארצח אותך תשתקי"אמר ומשך אותה לעבר הבניין הנטוש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
