תיבת פנדורה

הלוואי הייתי גבר. והייתי הולכת לישיבה אצל חבר שלי שהכרתי בעבודה החדשה כי נהיה לנו ת'צחוקים שלנו, והכל וויב זורם ואחלה. כאילו, גם עם הבחורה שעובדת איתנו, אבל עזוב אותך אח שלי, זה לא אותו דבר. מה לעשות... יש מצב שזה לא הוגן, אבל ככה זה. היא בחורה, נו. זה לא אותו דבר. מה ככה, מתכנן משהו עם החיים שלך? ל'דע, תאמין לי, חושב על זה הרבה, וכל מה שאני יודע שאני רוצה להיות עצמאי, ת'יודע. תקשיב אחי, יש לי מישהו שיסדר אותך יופי, חבר שלי, מה זה גבר, גם בעסקי האוכל, שף מדהים מחפש מי שינהל לו את הכוסשיליראבק, בוא נשב אצלו לבירה תכיר אותו. או שעזבו אתכם הכל, הלוואי הייתי אישה נורמלית. אינסטוש, קניות און ליין, איפור וסטייל. יש את החבורה של החברות אמת המדהימות שלי, עסוקה בטיפוח וגברים ובלמצוא את עצמי רוחנית כדי להשלים עם הגוף הצעיר והמושלם שלי שעוד יש לי תלונות עליו, כי לפי הפסיכולוגית הפרטית שלך, הקשר עם אבי השפיע עליי כך שאני אהפוך לזונת צומי. אולי אלמד איזה משהו רוחני, כי למדתי הרבה במסע לאהבה עצמית אז זו הבחירה הלוגית, והמטרה האמיתית של חיי תהיה למצוא את הגבר הכי שווה שאני יכולה, וכך אבנה את בית חלומותיי, ואתקן את פגמיי למראית חוץ. 

ואני בכלל סתם יצור קטן, מכוער ומבודד, שמעביר את כל שלבי חייו הצעירים בהחלטות רגעיות על סמך תחושות בטן תלושות מטרה. בלי לדעת מה נכון ומה לא, כי הוא לא יודע מוסכמות חברתיות, כי אין לו התאמה בין מה שהוא רוצה לאיך שהוא יכול. 

נפלתי לדיכאון הכי משעמם ושגרתי שיש. אין לי אפילו מה לחשוב על העצב, פיענחתי כבר את הכל, אני סתם מחטטת בפצעים, לא נותנת להם להגליד בצורה עקשנית. די כבר, מה זו התקווה המזדיינת הזאת שהורסת לי את החיים? לא, הוא לא יבין שהיא אפסה ויחזור אליך, דבר ראשון כי היא לא אפסה בכלל בעיניו, ודבר שני, גם הוא לא יעשה את אותה טעות פעם שלישית או רביעית, כי זה מאוד מאוד מאוד פשוט- הוא. לא. אוהב. אותך. בטח לא כמו שהוא אוהב אותה, ובטח לא כמו שאת אוהבת אותו. 

תפסיקי לדמיין בראש שלך סצנריות שהנה הוא שולח לך הודעה, בה אומר כמה שהוא טעה לגביה, וכמה הוא טעה לגבייך, שוב בירבורי שכל על "אין בחורות כמוך". ואת יודעת שאת תעני לו משהו בסגנון "אני לא עושה את אותה טעות, פגעת בלה בלה בלה אבל אוף אני אוהבת אותך כוסאמא שלך, בוא נשב לבירה ונדבר". תחשבי שהנה את שונה, יותר מגניבה, יותר יפה, תתגנדרי לך לבירה הזאת, ותתני לו קצת לעבוד על להשיג אותך, נדבר ונבין אחת את השני כמו שאף אחד לא הבין אותנו בחיים, כמו תמיד, ואפילו אולי תצליחי לגרום לו לרצות אותך ורק אותך, ובסוף הבירה הוא יזיין אותך ותהיו מאושרים כמו שהייתם פעם, והכל יהיה טוב שוב, ולא חרא כמו עכשיו.

הוא לא התקווה שלך לחיים טובים, ואם כן אז את במצב רע, פאקינג גרוע, זוועה. 

תשחרריייייי ממנווווווווו יש גבול ועברת אותו, די עם האובססיה, די עם העצב, די עם הבאנגים עד שמונה בבוקר ולישון עד 6 אחה"צ ובשאר הזמן לעבוד ולא להצליח לחסוך שקל. 

אבל מה יש לי כבר לעשות

החיים שלי בזבל.