תיבת פנדורה

אני מרגישה רע ונעלמת לכולם, מסננת. הם כועסים על זה קצת, אבל לא משהו רציני. הרוב כבר מכירים את זה אצלי. אני פוגשת מישהו נחמד שסתם מנצלת אותו כדי להרגיש רצוייה, אנחנו שוכבים ומדברים המון ואני מקווה בסתר שהוא יתאהב בי רק כדי לנפח לעצמי את האגו. 

גועל נפש של בן אדם אני.

קראתי באיזה ספר שקיימים שני סוגים של זונות- כאלו שאוהבות סקס וכאלו שאוהבות גברים. אני מהרהרת בזה פעם בכמה זמן, המשפט הזה נתקע לי בראש. הגעתי למסקנה שאני אוהבת גברים יותר מסקס. הירהורים מוזרים, אני בטח דפוקה בראש.

נמאס לי לדבר על סקס. אני חושבת על זה כאל פילוסופיה ממש, הכל סביבי קשור בסקס, אני פשוט עלובה. 

אגלה לך בסוד, בלוג יקר, אני רוצה התמסרות ואהבה- אני מודה. אבל אני מקולקלת.

אני מחפשת מי שיתקן אותי. זו עבודה קשה, אז אני בוחרת בקפידה. והאגו מפריע לי לפעמים. גיליתי שיש לי אגו נפוח, מודה בזה גם.

אני רוצה להגיד למישהו שאני אוהבת אותו בלי לשקשק מפחד. מבלי לבחון את כל האפשרויות של מה שיקרה מעכשיו, מבלי לחשוש. להגיד ולרחף. לרחף לרחף לרחף. 

נבלעתי לשיגרה חולנית של חוסר משמעות וחיפוש חסר טעם.