מכירים את זה שאתם מנסים לסלק מחשבה מהמוח במשך תקופה, וזה מצליח לכם ממש לא רע, אבל אז בלילה אתם חולמים על זה בחוסר אונים ולא יכולים לרסן את עצמכם? ממש קהל שבוי.
אני רוצה לחשוב על מישהו בחופשיות, מבלי הרגשת שנאה עצמית.
עבר יותר מחודש מאז הזיון האחרון. (טוב... לפני שבוע היה איזה בתול, אבל זה לא נחשב לזיון), זה די משעשע, אני עושה ניסוי קטן לראות כמה אוכל להחזיק כך מעמד. בינתיים יש מסקנה אחת עיקרית: כשאני מפסיקה להזדיין, אני מתחילה להיות אובססיבית למה שנכנס לי לפה. דיאטות, טומבלר, שטויות. אוכלת הרבה פחות. נכון שזה משעשע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
