תיבת פנדורה

מעילי הפשוט ופנס על הגשר,

ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם -

כך ראית אותי ראשונה, התזכור?

והיה לי ברור כמו שתים ושתים,

כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים

וכאל לחם ומים אלי תחזור.

בעניינו המר בעבור אותך זעם,

גם למוות אתה קיללתני לא פעם,

וכתפי הקרות רעדו משמחה;

כי היה לי ברור כמו שתים ושתים

שיובילו אותך בגללי בנחושתים

וגם אז לבבי לא יסור מעמך.

כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת,

אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות;

אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת,

רק אותה אהבה ענייה וסוררת,

באותו מעילון עם אותו ציץ הוורד,

באותה השמלה הפשוטה משמלות.

אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת,

 יהיה כך, כך יהיה אות באות.

וקינאתי לך ובחושך ארבתי

ושנאתי לך ועד דמע אהבתי

וביתנו שמם מחיוך ומצחוק.

ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב,

עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף

ואדע כי חשבת עלי מרחוק.

ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת

והלכת לעד ואני נושאת ילד,

רק חשך אור עיני אך ליבי לא נשבר;

כי היה לי ברור כמו שתים ושתים

שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים

ואני בפניך אביט ואומר:

כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת

אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות;

אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת,

רק אותה אהבה ענייה וסוררת,

באותו מעילון עם אותו ציץ הוורד,

באותה השמלה הפשוטה משמלות.

אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת,

יהיה כך, כך יהיה אות באות.

הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדיך

וידעתי: המוות יבוא מידיך

ואני מחכה ומצפה לזיוו;

הוא יבוא פתאומי כגרזן על עץ יער,

או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער,

אבל לא מידי זר - מידיך יבוא.

 וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני,

בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני,

ואומר: הנה באתי מנדוד בשבילי;

כי היה לי ברור כמו שתים ושתים

 שאבוא לביתך בעצמך עיניים

 עד אשר ישאוך בדרך אלי.

כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת,

אבל עד לי האל החורץ גורלות;

אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת,

רק אותה אהבה ענייה וסוררת,

באותו מעילון עם אותו ציץ הוורד,

באותה השמלה הפשוטה משמלות.

אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת,

יהיה כך, כך יהיה אות באות.

אכזריותה של האהבה העיוורת. פשוט כך. הבחורה משעבת את עצמה לאדם ששונא אותה לבסוף גם רוצח אותה.