זה מוזר, אף אחד אחר לא גורם לי לכזאת התרגשות יותר. אבל מה יש לעשות? אני אתעלם מהבילבול הסתם טיפשי שלי, זה בטח הכל מהמילים היפות שלו.
*
החלטתי להיות מישהי אחרת, לשעה אחת בשבוע, רק אז, אני לא אני. אני ה"תאומה המרושעת של" או בולשיט כזה. ויותר מילה על השעות האלה לא תאמר בבלוג, ולא למישהו אי פעם.
זה לא קיים, כי זאת לא אני שם. אין לי זיכרון מהמקום, זה לא קיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
