I want a perfect body

כל השישי שבת הייתי עם התקפת אלרגיה שאין לי מושג ממה היא... אז היום גם נשארתי בבית כי באמת הרגשתי זוועה.

אני לא רואה ירידה כבר שבוע וזה ממש מציק לי!

והשישי-שבתים האלו כל פעם הורסים לי מחדש. אני מרשה לעצמי לאכול סתם.... ואני כל היום בבית אז זה מה שמעסיק אותי... בע.

עד יום חמישי אכלתי סבבה, שישי - 2550 ק' ושבת - 2100 ק'.

היום- 1360 .

אתמול יצאתי עם חברה שלי והיה לי כ"כ כיף. סוף סוף מישהו אמיתי. בלי מסכות. לא כלבה, לא מניאקית. זה כבר כזה נדיר בימינו...

ואני כ"כ מתה על המפקד שלי! (זה מפקד זמני)

אין אין ... אני פשוט רוצה אותו.. .אוף . אבל הוא רוצה מישהי אחרת ולא נראה לי שהוא בכלל רואה בי משהו מעבר לעוד חיילת...

אם מחר אני ארגיש טוב אז אני אחזור לבסיס...

אה, ומשהו חשוב בקשר לצבא:

החלטתי שאני אנסה להישאר במערכת אבל אני אבקש לעבור לבסיס פתוח וקרוב לבית. מה זה אבקש? אעשה הכל כדי שזה יקרה.

ואז אני אסיים מקסימום בחמש כל יום, אהיה בבית ב6, לפחות עם הערב אני אעשה משהו, ולא תהיה לי ת'שביזות של שבוע שלם בבסיס.

וגם פחות טחינות מבחינת תורנויות (כי באאאמת שטוחנים אותנו ביחידה). וחוצמזה שגם קראתי על מלא שיטות להוציא גימלים, אז לא כזה סיפור...

יהיה טוב.

גם אחת הסיבות שהחלטתי לנסות להמשיך הם שאני לא יכולה לצאת ולעשות שירות לאומי. כי שירות מתחיל בספטמבר ואני לא באמת אצליח לצאת תוך חודש וחצי. אז אני אצטרך לחכות שנה שלמה עד שכל המסגרות יתחילו מחדש ואז ייצא שאני אסיים עם כל הסיפור הזה רק בעוד שנתיים+ . ככה שזה כבר ממש לא בא בחשבון. ולא לעשות בכלל גם לא. זה ידפוק לי את העתיד רצח. לא מוכנה לזה.

אני אשאר בצבא ואנסה להעביר את הזמן שנשאר בהכי סבבה שיש....

זאת הדרך. זה מה שכולם עושים. בעזרת ה' יעבור לי בקלות...

אוהבת 3>

כל השבוע הזה אני רק בוכה.

קיבלנו את ההקצאות של התונויות ויש לי פאקינג שבוע שלם לשמור.... ועוד שבועיים מטבחים.

אני לא יודעת איך אני אעבור את זה. אני פשוט אשתגע! אני לא אפסיק לבכות אני אכנס לדכאונות טוטאליים. אני לא מגזימה ולא נסחפת, עשיתי שמירות מסוג אחר שהם בלי נשק ובישיבה ועוד השתגעתי ולא הפסקתי לבכות.

אני פשוט לא מוכנה לזה! לא רוצה יותר להשתייך למסגרת המטומטמת הזאת . כ"כ רע לי במקום הזה. אני מרגישה הכי מבוזבזת שיש.

דיי דיי לא מוכנה יותר.

חשבתי אולי ללכת לרב ולדבר איתו, כי אני גם ככה דתייה ולהגיד לו שאני רואה שזה ממש לא מתאים לי ואני לא מסתדרת. אבל אני ממש בספק אם זה ישנה משהו....

איך איך עשיתי את הטעות הזאת ובחרתי להתגייס..... טעות חיי תאמינו לי. עד שאתה לא נכנס למסגרת הזאת אתה לא מבין עד כמה היא איומה ...

מבחינת דיאטה, לא נראה לי שה53 קרוב במיוחד.... אני בספק אם אני בכלל על ה-54 .. מחר בבוקר אני אשקל ואראה איפה אני עומדת.

ככה אכלתי השבוע:

ראשון- 1500 ק'.

שני- 1400 ק' + 40 ד' הליכה מהירה.

שלישי- 1300 ק' + 45 ד' הליכה מהירה.

רביעי- 1370 ק'.

חמישי- 1170 ק'.

מבחינתי זה אידיאלי. בין 1200-1500 זה פיקס. אני מרוצה מעצמי.

ותכל'ס, אני צריכה להתחיל לעבוד על עיצוב של הרגליים והתחת. ברגע שאני קצת אחזק שם את השרירים הגוף שלי יראה הרבה יותר טוב. כי מבחינת פלג גוף עליון? אני ממש מרוצה ממנו. נשאר רק להוריד מהלמטה, אבל מה לעשות שהכל יורד יחסי ואי אפשר להוריד ממקום ספציפי אחד .

אתמול דיברתי עם אחי על כל העניין הזה של הצבא, ושוב התחלתי לבכות. איזה שעה לא הפסיקו לרדת לי הדמעות... ואז הוא שאל אותי "תגידי, אבל תעני לי בכנות... איך המצב הנפשי שלך? את בסדר?" אמרתי לו שתלוי מתי. ובאמת בשבוע הזה היה לי ממש רע! ראבק! בטירונות לא בכיתי (שכווולן בוכות!) ובקורס אולי פעם אחת... אבל עכשיו? אני בוכה כמעט כל יום! שיבין באיזה רמה זה... הוא כזה "את לא חושבת להתאבד או משהו...." "לא.. אבל בשבוע שמירות אני בטוחה שאני אהיה מאווד קרובה לזה." ראבק! 4 שעות אתה יושב ורק חושב. ומתחרררררפן. זה הדבר שהכי מכניס לדיכאון בעוולם. אתה לאיכול לברוח מזה.

ולמה אני ככה כ"כ מדוכאת? כי פאק! אני קמה בבוקר ואין לי שום מטרה ותכלית בחיים. כלום. זה ההרגשה הכי מגעילה וריקנית שיש! אפילו פושע ששמים אותו בכלא יכול ללמוד ויכול לעשות עוד דברים. אני כלוווום. פשוט תקועה במקום. אין לחיים שלי מטרה. אז מה אני עושה פה לעזאזל?! לא רוצה לא רוצה לא רוצה. לא מוכנה לעבור ככה שנתיים. זה לא שפוי. אני אצא מטורפת. גם אם אני יכולה לעבור את זה אין בי שום חלק שרוצה בזה ורואה בזה משהו נכון.!!!

אה ואתמול קניתי 2 חזיות מ'זה יפפפות של חברה ספרדית חדשה כזו!

והיום אכלתי שוקולד פרה עם הביסקוויט. זה אחד הדברים הכי טעימים שהמציאוווו... כ"כ אוהבת את זההה D: (כן, אין קשר.. חח)

מקווה שיהיה טוב.

אוהבת אותכם! 3>

ותגיבו, זה באמת חשוב לי.

בסוף אני מצליחה להסתכל על כל דבר לטובה. על החיים שלי ומה שמתרחש בהם. לפחות על רוב הדברים.

אפילו את הצדדים החיוביים של הצבא התחלתי למצוא.

אבל יש כמה דברים שבכל זאת קשה לי להתמודד איתם ולסתכל עלייהם באור חיובי:

על הדיאטה שלי שפשוט נראית לי תקועה בימים האחרונים. אתמול אכלתי 2050 ק' והיום 1500 .

לא טוב. לא טוב. אני רוצה להיתקדם ! לרדת ! ולא ללכת אחורה ולאבד את מה שכבר הצלחתי להשיג ....

זה שאין לי אף אחד. אני כ"כ רוצה בנזוג. ומהאידיוט ההוא לא שמעתי כלום. דיי זהו זה כבר אבוד.

זה הורג אותי איך תמיד הבחורות הכי טובות נשארות לבד. איך? כי הביצ'יות באות וגונבות להן את הבחורים. כנראה שזה מה שקורה .

ולא, אני ממש לא שחצנית ומדברת פה דווקא על עצמי. יש לי עוד לפחות 4 חברות ממש טובות שהן פשוט נשמות . בחורות עם לב זהב, יפהיפיות. וגם אצלהן, כל הזמן אותו סיפור. קטעים כאלה מזדמנים עם סתם מישהו ואחרי שבועיים, מקסימום חודש פוף הכל נגמר ונעלם .

לא ברור לי למה.

אמרו לי שמתי שבחורים מחפשים לחתונה הם מחפשים את הבנות מהבית הטוב. הילדות של אבא ואמא . נה בינתיים התירוץ הזה לא ממש מעודד אותי ....

שמישהו יסביר לי לעזאזל מה לא בסדר איתי?

למה בנות שהן יותר שמנות, פחות חכמות, פחות יפות, פחות מוצלחות, פחות רגישות ויותר מתנשאות ושחצניות ... למה להן יש חבר ולי אין? למה להן יש משהו כ"כ רציני ואמיתי.

מה אני כזאת דפוקה שאני לא מצליחה לראות מה דפוק אצלי??

אוף בא לי לאכול :/

שמנה שכמותי.