אני מתלבשת בחדר, מתארגנת ליציאה ... לא משנה לאן העיקר לצאת .
**** בדיוק נכנסת לחדר, "איזה כוסית את... יאו אחותי את ממש יפה!!"
רק חבל שאף אחד לא רואה את זה.
אין לי עם מי לצאת .
חברה שלי אמרה שהיא תחזור מוקדם מאילת ונצא, לא התקשרה לא כלום אאז חייגתי אליה . - בום! סינון לפפרצוף אחרי פאקינג צלצול אחד . זונה.
ידיד שלי גם קבע שניפגש הערב, גם ממנו לא קיבלתי טלפון אז בסוף גם אליו חייגתי כי אני לא רוצה להישאר בבית !
הוא לא יכול היום, הרגילה שלו בסוף מתחילה רק משני ... קבע שנצא חמישי בלילה .
כוסאמק אני נשארת בבית .
אין לי חברים .
למה אף אחד לא אוהב אותי ?
מה עשיתי רע לאנשים ?
ובחזרה לידיד שלי, אנחנו מכירים מכתה ד', הוא כמו אח שלי . אבל כולם אומרים לי שאין מצב שזה אפלטוני. גם אני האמת לא מאמינה בידידות נטו בד"כ. אבל יש מקרים מיוחדים ....
קיצר, בשיחה היום הוא אמר שנצא חמישי לשתות "עד שיפנו אותנו לבית חולים" מרוב האלכוהול....
ומי יוצא לשתות עם ידידה שלו ? זה כבר נראה לי קצת הזוי. כנראה שהאחרים צדקו ...
אוף למה? הוא ממש מתוק אבל אני לא אוהבת את איך שהוא נראה, הוא לא הטעם שלי בחבר. אני לא מסוגלת לראות אותנו במצב רומנטי. אני רוצה שנישאר ככה. ידידים, אחים .
בבקשה שגם אותו אני לא אאבד .
שונאת את הסיטואציות האלו, שידידים שלי מתאהבים בי \: זה גורם לי לאבד אותם :(
ואמא שלי המעצבנת הזאת! כל דבר שאני לובשת יש לה ביקורת על זה "תלבשי משהו מתחת זה חשוף מידיי!" "זה קצר מידיי"
"מה זה הבגדים האלו שאת לובשת?!?!" - "אמא אני בבית, מבשלת.... מה את רוצה...." "לאא את צריכה להתלבש יפה. כל הזמן לעשות רושם על אנשים!"
ומחר אני חוזרת לצבא. אוף. לא רוצה לחזור.
ואפילו אוכל אין במקרר שאני אקח איתי ...
טוב נראה לי אני אלך להכין לי אוכל לבסיס ....
ננסה להפיק את המיטב מזה שאני קבורה בבית ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Super-Girl
