בסוף אני מצליחה להסתכל על כל דבר לטובה. על החיים שלי ומה שמתרחש בהם. לפחות על רוב הדברים.
אפילו את הצדדים החיוביים של הצבא התחלתי למצוא.
אבל יש כמה דברים שבכל זאת קשה לי להתמודד איתם ולסתכל עלייהם באור חיובי:
על הדיאטה שלי שפשוט נראית לי תקועה בימים האחרונים. אתמול אכלתי 2050 ק' והיום 1500 .
לא טוב. לא טוב. אני רוצה להיתקדם ! לרדת ! ולא ללכת אחורה ולאבד את מה שכבר הצלחתי להשיג ....
זה שאין לי אף אחד. אני כ"כ רוצה בנזוג. ומהאידיוט ההוא לא שמעתי כלום. דיי זהו זה כבר אבוד.
זה הורג אותי איך תמיד הבחורות הכי טובות נשארות לבד. איך? כי הביצ'יות באות וגונבות להן את הבחורים. כנראה שזה מה שקורה .
ולא, אני ממש לא שחצנית ומדברת פה דווקא על עצמי. יש לי עוד לפחות 4 חברות ממש טובות שהן פשוט נשמות . בחורות עם לב זהב, יפהיפיות. וגם אצלהן, כל הזמן אותו סיפור. קטעים כאלה מזדמנים עם סתם מישהו ואחרי שבועיים, מקסימום חודש פוף הכל נגמר ונעלם .
לא ברור לי למה.
אמרו לי שמתי שבחורים מחפשים לחתונה הם מחפשים את הבנות מהבית הטוב. הילדות של אבא ואמא . נה בינתיים התירוץ הזה לא ממש מעודד אותי ....
שמישהו יסביר לי לעזאזל מה לא בסדר איתי?
למה בנות שהן יותר שמנות, פחות חכמות, פחות יפות, פחות מוצלחות, פחות רגישות ויותר מתנשאות ושחצניות ... למה להן יש חבר ולי אין? למה להן יש משהו כ"כ רציני ואמיתי.
מה אני כזאת דפוקה שאני לא מצליחה לראות מה דפוק אצלי??
אוף בא לי לאכול :/
שמנה שכמותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Super-Girl