איזה כיף לפתוח דף חדש,

נקי מכל לכלוך,

וחלק מכל קמט.

כיף למחוק אנשים מהחיים, ולהמשיך הלאה בהרגשה הכי טובה שיש.

כיף לא להיות שק חבטות של אף אחד [פרט לעצמי].

כל כך חרא לי בצבא המחורבן הזה, עם 'המפקדת' המזדיינת שלי, שחושבת את עצמה.

והיא חתיכת בת זונה!

וכל הבכי שהיה היום, וכל הדברים שאני אומרת מזהירים.

אבל אף אחד לא מקשיב, ואף אחד לא טורח, לעצום עיניים ולהרגיש.

ואני נחנקת מהכל,

ואין לי כוחות יותר להתמודד עם זה.

ואני אפילו לא יודעת מה עושה לי כ"כ רע, ומה גורם להכל להראות אפור.

אני רוצה להתפרק, ליפול, להגיע לתחתית, אני רוצה.. לחיות בשקט, בלי הקולות בראש, בלי הדיכאונות, בלי אף אחד.

וואו, לא באלי בסיס מחר, לא באלי לקום מחר, רוצה לישון ולא להתעורר.