טולצ’ין

אחח ניטשה ניטשה

תמיד מעלה את הרצון לחיות

את הרצון להיות

את האנוכיות שמאיימת להתפרץ

זריקת הזין המדוברת מדגדגת

ומרבד התירוצים נפרש

נו אבל אני במחזור

נו אבל לא בא לי להתאהב

וזה שקר דרך אגב

אני מתה להתאהב שוב ולהתמסר ולתת הכל

להיות בתוך זה כל עוד זה נמשך

ולמצות את הקצוות

אני פשוט לא רוצה להידחות

להיפגע

להרגיש פחות טובה ממה שאני

על סמך דעת אדם שעשיתי לו אידאליזציה

ורגע אחד הוא הנסיך והכי נכון

ושניה אחר כך הוא אפס על אמת

וניטשה

משכנע נורא

בזה שאין אמת

והכל זה פרספקטיבה

ויש לנו רגע אחד והוא ההווה

כל השאר

זה שאריות של ההווה

ועם כל זאת

להרפות זה לא כזה קל

עד שאתה נכנס למשהו כבר

אתה כלוא בזה

בלי לשים לב בכלל

לא התכוונתי

מה שזה לא יהיה

שעשיתי או לא עשיתי

סבבה?

אז חאלס עם הדרמות