יצאתי באמצע ארוחת שישי אצל הלא-דתי
כי חשבתי עלייך עם כומתת כפיר יושב על יד השולחן
הדמעות התחילו ובמילא לא אכלתי כלום או הייתי חלק פעיל
ככל שעוברות עוד שניות
אני מבינה כמה פישלת
הכעס גדול
ואתה אנוכי
זאת פשוט אנוכיות לשמה
ואתה עוד זה שהשתמשת בביטוי
אהבה אנוכית
אז אתה לא-אוהב אנוכי
אין לי מושג מה אני עושה פה
פתאום הכל נראה לא נכון
השארת אותי לבד עם כל הבעיות שלך
פסיבית, תקועה במקום
הימים חסרי משמעות
היום התעוררתי לעבודה
איכשהו הצלחתי
שעתיים אחרי זה כבר חזרתי הביתה
אחרי פעמיים הקאה
הייתה לי בחילה מכלום
וירוס קטן
של שעתיים
חרטא
הנפש משפיעה לי על הגוף יותר מדי
אני לא אוכלת
ניסיתי לאכול היום סלק
שנאתי את הסלק
תיעבתי את הסלק המזדיין
אין לי כלום בחיים שלא השתמשת בו
אני לא מוצאת
אין לי במה להיאחז
אין לי חלקים משלי
אין לי בעצמי משהו להיאחז בו
שלא נגעת בו
הדמות שלך מופיעה מולי כל הזמן
המגע שלך, הריח שלך, הצחוק שלך
האצבעות הענקיות שלך
תנועות הגוף שלך
אתה בכל מקום
איך מעיפים אותך
מה הנוגדן?
עוד מעט והאופטימיות הולכת
והכל יתרסק
לא הרגשתי עצב כזה הרבה זמן
אם בכלל
ואני לא זוכרת איך יוצאים מזה
במה נאחזים
כשאני גם רחוקה מהמשפחה
כשמ' בקנדה
כשכולם שהיו רחוקים עכשיו עוד יותר רחוקים
אין לי עוד עוצמות לתת
אני רוצה
אני רוצה לצאת מזה
אני רוצה לעבור הלאה וכמה שיותר מהר
אבל אין לי כוחות ואין לי מושג מאיפה מביאים
בן זונה
בן זונה
אמרתי לך לא להיכנס
למה עשית את זה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
