אחרי שהדלת נטרקה והתפרצתי בבכי
ואמא באה וניחמה
קצת הרגיש מוכר
מיותר מדי סיבות
החרדות התחילו לעלות
כולם עוזבים אותי
ומיד חזרתי לעצמי
כולם מלמדים אותי
התארגנות מהירה
נסיעה של שעתיים על 140
עקיפות בכבישים דו סטריים
מה אם אני לא אספיק
וגם לא אספיק להגיד לו עוד פעם אחת כמה אני אוהבת אותו
די מספיק
אני במצפה
היי לכולם
מנסה לשמור על המידע כמה שיותר זמן לעצמי
וזהו די מישהו חייב לדעת
לא סיפרתי לאף אחד
אני לא מסוגלת
אז שוב ניחומים
ואני רק חוזרת ואומרת
אני בסדר, אני בסדר
רק לא לחשוב עליו
רק להתנתק טיפה ומהר מהר סם
והפסקת חשמל ואני לא זזה מהספה
אני נרדמת על קיטי הגדולה
וטעות מביאה לי שמיכה ומתוך שינה אני מרגישה רגועה
ומתחילה לבכות בשקט
כי הרשיתי לעצמי להתכפת ולדמיין אותו אוחז בי
ולהבין שזה לא יקרה שוב
אין חשמל כשאני מתעוררת
ויש סיר על הגזיה באמצע הסלון
ונרות על השולחן ליד צמד הבאנגים
אז אני במצב רוח טוב
ומצליחה כמעט לא להתעמק בו יותר מדי
כמה שעות והחשמל חוזר
ופתאום שלוש בלילה
ואז אני בחדר
ואני הולכת לישון
ואני נרדמת
ואין לי מושג
ואני עצובה נורא
אבל אני בסדר
ובעיקר עצובה
מה לעזאזל עכשיו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
