טולצ’ין

יש קול קטן בפנים

ואז יש עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד

וכל אחד מהם סותר אחד את השני

אחד אומר "תגידי לו כמה הוא טוב וכמה הכל קטן עליו ואיזה מלך הוא"

והשני אומר "זה יותר מדי. מהמון סיבות"

האחרים שקטים אבל אומרים דברים קשים

ופה הווליום מנצח ואני לא נותנת להם להשפיע עליי

אין לי תירוצים

הפחדים עדיין כאן, בכל רגע

וזה כבר לא הפחד של מה יהיה איתי בלעדייך

אלא

מה יהיה אם אני לא אדע מתי להילחם ומתי להפסיק להילחם

ואיך

אבל כן יש את היהיה בסדר שמחזיק אותי

ויש המון המון דברים אחרים שמחזיקים אותי בנוסף

אין לי אף קול שאומר לי לא להגיד שאני אוהבת אותו

יש דברים שהם פשוט שם כעובדה נהדרת

ובסופו של דבר 

אני אוהבת אותו

לפה ולשם