שחררו אותי מהכלוב!

המסר העיקרי של חג הפסח הוא השמירה על החירות וההתנגדות לשעבוד. במשך שנים נקשרה כמיהה זו לשאיפה לעצמאות ולחזרה למולדתנו. קריאת ההגדה מסתיימת במשך דורות בקריאה "לשנה הבאה בירושלים". גם היום יש המשלבים בסדר פסח את סיפורי "יציאת מצרים" האישיים שלהם כמו העלייה לארץ או ההישרדות בשואה.

אך החירות אינה מסתיימת רק בחירות האישית שלנו. לאחר שהשגנו את חירותנו, חובה עלינו לשאוף ולסייע גם לחירותם של אחרים ובוודאי שלא לעבור צד ולהיות הנוגשים המשעבדים. בעולמנו קיימות קבוצות רבות שעדיין אינן בנות חורין ומחכות ליציאת מצרים שלהם. בהגדה זו אנו נתמקד בקבוצה הגדולה ביותר והמדוכאת ביותר שלכולנו יש חלק בשעבודה – בעלי-החיים. עשרות מיליארדים של בעלי-חיים נטבחים מדי שנה לשם סיפוק תאוות האדם לבשרים (מהם מאות מיליונים בישראל). בדרך למותם הם עוברים ייסורים קשים – גדיעת איברים, סימון בכוויות, הובלה בין יבשות בתאים צפופים ובחום כבד, גידול בכלובים צפופים ללא יכולת תנועה, ניתוק צאצאים מהוריהם, מניעת מזון חיוני או לחילופין פיטום יתר במזון תוך גרימת מחלות קשות והרשימה עוד ארוכה.

[...]

בחג החירות הזה בואו לא נעצור במילים ונעבור למעשים. בואו ונחסל את העבדות של דורנו. כל אחד מאיתנו יכול להביא לחירותם של אלפים. אדם ממוצע בישראל אחראי להרג וסבל של כ4000 בעלי-חיים במהלך חייו. במעבר למזון צמחי, כל אחד מאיתנו יכול למנוע זאת, לחסל את השעבוד של אלפי בעלי-חיים ולחסל את שיעבדו שלו לבשר המזיק.

(מתוך "הגדה של פסח" בעריכת אמנון יונש, הכוללת הסברים ופרשנות נגד עבדות בימינו).

לי אישית כואב לחשוב על זה. כל שנה חוגגים את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, אבל במקביל גורמים כל כך הרבה סבל ושעבוד לאחרים. על קערת הסדר נמצאת ביצה – סמל לאבלות, אבל מי מתאבל על התרנגולת שהטילה אותה, או חושב עליה בכלל? כל חייה הם מסכת ייסורים אחת גדולה, מהבקיעה עד החיים בכלובי הסוללה האכזריים, שם תחייה עד שמי שמגדל אותה יחליט שהיא לא "רווחית" יותר ויחליט להיפטר ממנה לטובת תרנגולת חדשה וצעירה. זה הגורל שממתין לי בסוף חיי.

בצד השני של הקערה מונחת זרוע, שבשבילה מישהו נרצח ביד קשה ובזרוע אלימה. סביר להניח שבהמשך יעלו על שולחן הסדר עוד תוצרי אלימות ומוות למיניהם, ובשביל בעלי החיים שהם היו פעם החג הזה הוא ממש לא "חג החירות" – שלא לדבר על "קורבן הפסח", שנאלץ לשלם את הקורבן האולטימטיבי של חייו.

אפשר לחגוג גם בלי כל זה. אני ממליצה לעיין ברשימת מתכונים מוסריים וכשרים לפסח, שכול אחד יכול להכין.

אז למה חג שאמור להיות שמח, חייב להיות מעורב בעצב ובסבל של אחרים? הרי אפשר לחגוג גם בלי שאף אחד אחר יסבול, ואני לא רוצה להאמין שבני ישראל יצאו מעבדות לחירות בשביל לגרום לאחרים סבל גדול פי כמה ממה שעבר עליהם. מי שחוגג את פסח בצורה כזו, לא הפנים כלל את המסר. צריך לפקוח עיניים ולשאול: האם אנחנו מתייחסים בצורה דומה לקבוצה אחרת? האם גם החברה שלנו נוהגת יחס מפלה ולא צודק?

בברכת חג חירות שמח לכולם.