אתמול, לכבוד חג פורים, קבוצה של ילדים קטנים באו לבקר בלול שלנו. הלולן הראה להם את התרנגולות, הראה איך נותנים לנו אוכל וגונבים את הביצים, וסיפר את הכול בצורה שנשמעת נחמדה וידידותית. הוא לא הזכיר בכלל שכול החיים אנחנו כלואות בכלובים ולא יוצאות מהם בכלל, בקושי יכולות לזוז ונמצאות בקרב מתמיד על מעט יותר מקום בכלוב. והילדים ליטפו אותנו וחייכו, ואני צעקתי, "תוציאו אותנו מכאן! תנו לנו חופש!" אבל זעקותיי לא נשמעו, אולי מרוב הרעש התמידי של כל שאר התרנגולות בלול, שצעקו כנראה את אותם הדברים.
אבל כשראיתי את השמחה והחיוכים של הילדים, הבנתי משהו חשוב. הבנתי שאנשים מתנהגים בדרכים מאוד משונות: מצד אחד, כמו הילדים האלה, הם אוהבים בעלי חיים. מצד שני, אין להם בעייה עם זה שאנחנו כלואים, סובלים ומתים בהמונינו, כל יום, כל שנייה. אני בטוחה שאחר כך הילדים האלה חזרו הביתה וביקשו מאימא שלהם שתכין להם חביתה מהמחזור החודשי של תרנגולת, בדיוק כמו שהם ראו היום.
פורים עבר, זה הזמן להוריד את המסכות. אם עמוק בפנים אתם אוהבים בעלי חיים, אל תתנו לאף אחד לקחת את החיים שלנו. כשאתם אוכלים ביצים, אתם גורמים לי לסבול, בזמן שכול מה שאני רוצה זה להיות חופשייה ולחיות את חיי. אני בטוחה שגם בעלי חיים אחרים סובלים בתעשיות הבשר והחלב. יש רק דרך אחת לעצור את זה: לא לשתף עם זה פעולה, ולא לאכול בעלי חיים ואת מה שיוצא מהגוף שלנו. זה פשוט מאוד, ולפחות מי שאכפת לו מבעלי חיים יסכים לעשות את המעט הזה עבורנו, לא?
פורים 2
ויש אנשים שאכפת להם מבעלי חיים, ועושים בשבילם הרבה, כל השנה. לכבוד חג פורים, כמה אנשים החליטו להתחפש לתרנגולות, ולנצל את ההזדמנות בשביל להראות לאנשים כמה אנחנו סובלות. הם הסתובבו בתל אביב ובחולון, דיברו עם אנשים וחילקו פליירים שמסבירים מה עושים לנו בתעשייה ולמה חשוב לא לאכול ביצים.
לאנשים האלה קוראים עמותת אנונימוס. כדאי מאוד להיכנס לאתר האינטרנט שלהם ולקרוא, יש שם דברים מעניינים וחשובים מאוד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נולי בת-כרבולת