שחררו אותי מהכלוב!

טוב, זה לא ניצחון שלי, אבל אני בהחלט יכולה להזדהות עם מאות אלפי הקורבנות בסיפור הזה:

(כתבות בוואלה, nrg)

 

לאווזים שסבלו ונרצחו כבר אי אפשר לעזור, ובדרך כלל אני לא אוהבת שמחה לאיד, אבל במקרה הזה - הלוואי שישליכו אותו לכלא לכל החיים. אם העונש המקסימלי בחוק על התעללות בבעל חיים הוא 3 שנים, והוא הורשע בהתעללות ב1,000 אווזים (בפועל הוא רצח ועינה הרבה יותר), מגיע לו להירקב בכלא 3,000 שנה.

אני יודעת שזה כניראה לא יקרה, ובדרך כלל העונש שמקבלים בישראל על התעללות בבעלי חיים הוא עבודות שירות, אם בכלל. אבל אולי הפעם זה יהיה שונה. אולי הפעם למישהו יהיה אכפת מאיתנו. תמיד יש פעם ראשונה, לא?

 

האיש בכתבה, ואחנון, המשיך לפטם אווזים גם אחרי שתעשיית פיטום האווזים הפכה ללא חוקית. זה גורם לי לחשוב, מה האנשים שמתעללים בי היו עושים, אם התעללות בתרנגולות הייתה הופכת ללא חוקית? האם הם היו מצפצפים על החוק וממשיכים להתעלל בנו, כמו שוואחנון עשה? האם היו משחררים את כולנו? ואולי פשוט הורגים את כולנו, כדי לגמור עם זה?

אתמול בלילה חלמתי שאני עומדת על דוכן בתוך אולם גדול, ומסתכלת מלמעלה על ספסל הנאשמים, שבו יושב האיש שלו אני "שייכת". מולו עומדת אישה בחליפה ומראה לכל מיני אנשים תמונות מהחיים שלי בתעשיית הביצים. היא מראה תמונות שלי עם האחים והאחיות שלי, שנזרקו לזבל ברגע שבקעו, כי לא היו מספיק "רווחיים" בשביל התעשייה. היא מראה תמונה שלי בתוך הגיליוטינה שחותכת את המקור לאפרוחות, ותמונה בתוך כלוב הסוללה. תמונה מתקופת ההשרה הכפוייה שסיפרתי עליה בפוסט קודם, ועוד תמונה אחת מהעתיד, שבה אני שוכבת במכולה ענקית עם כל שאר התרנגולות, אחרי שחישמלו אותי למוות, כי תפוקת הביצים שלי ירדה. האישה בחליפה אומרת, שבחברה הצודקת שאנחנו חיים בה אין מקום למעשים כאלה, ושולחת את האיש לכלא. ואז התעוררתי וגיליתי שאני עדיין בתוך הכלוב, כמעט בלי מקום לזוז, וכלום לא השתנה.

 

אני מקווה שיום אחד, כל בעלי החיים יזכו לצדק, ואנשים כמו ואחנון יקבלו את העונש המגיע להם. אני מקווה שזה יהיה בקרוב, לפני שיהיה מאוחר מדיי בשבילי.