שחררו אותי מהכלוב!

השנה יהיו לי יום ולילה. אני אצא מהבניין הסגור והמחניק שאני חיה בו, שמואר במשך כול שעות היממה, ואוכל לנהל אורח חיים נורמלי. לישון בלילה, להיות ערה ביום. זה יהיה נפלא.

השנה אני אחייה ביער גדול, עם עצים ודשא ואדמה. אני אטפס על ענפים ואלקט גרגרים מהאדמה. אני אראה המון דברים מסביבי, לא רק גדרות תיל וכלובים ממתכת. למקום שאני אחייה בו אני באמת אוכל לקרוא בית.

השנה יהיו לי חברים. חברים אמיתיים, לא כמו התרנגולות שכלואות איתי עכשיו. מרוב הצפיפות האיומה בכלוב אנחנו לא יכולות להיות חברות, כי אנחנו חייבות לתקוף אחת את השנייה בשביל קצת יותר מקום. אבל השנה כבר לא נהייה יותר אויבות, כולנו נגור ביחד ביער הגדול ונהייה חברות.

השנה אף אחד לא יגנוב ממני את הביצים שלי. אני אטיל ביצים ואוכל לדגור עליהן, כמו שאני כול כך רוצה. בני האדם יבינו שהביצים שאני מטילה שייכות רק לי, ואין לאף אחד זכות לקחת אותן ממני.

השנה אני אמצא אהבה. אני אפגוש את גבר חלומותיי, עם נוצות צבעוניות וזנב יפייפה, כמו בתמונות. נהייה ביחד לתמיד וכלום לא יפריד בינינו.

השנה יהיו לי ילדים. אפרוחים קטנים ומתוקים משלי, שיזכו לחיות עם אימא שלהם, לא כמוני, שלא הכרתי את אימא שלי בכלל. אני אוהב את כולם במידה שווה, אני לא אפטר מהבנים ואגדל את הבנות, כמו שעשו לנו במדגרה כשאני נולדתי. וגם לא להפך.

השנה אף אחד לא ינהל לי את החיים. אני אהייה עצמאית וחופשייה, בלי שיהיו מסביבי אנשים שקובעים בשבילי שאני צריכה להיות כלואה, להטיל המון ביצים, להיות ערה כול היום ולהשיר את הנוצות כשזה הכי לא מתאים לי.

השנה כולם יבינו מה אני שווה באמת. אף אחד לא יתייחס אליי יותר כמו אל סתם מכונה להטלת ביצים. כולם יבינו שאני תרנגולת בפני עצמי, עם מחשבות ורגשות, אהבות, דאגות, רצונות, מצבי רוח וחיים, כמו כול יצור חי.

 

השנה אני אהייה מאושרת.