כבר הרבה שנים

אז היה כאן חופש.

חופש זו לא המילה, אבל פשוט הייתי חודשיים וחצי בארץ

שזה המון זמן יחסית, וזה באמת היה מאתגר.

השבועיים הראשונים היו נפלאים, המון אנשים מסביב, מנוחה במידה מתאימה, ראש די ממוקד, מלא כיף.  

ואז אמא עברה תאונת דרכים וזה לקח לי בערך חודש שלם מהחופשה הזו.

כשהגיעה היומולדת שלי, הבנתי שאני צריכה להתמודד עם העניין ולהשתחרר ממנו.

התחלתי לדבר על זה יותר ולחשוב על זה יותר, אבל גם ניתקתי את עצמי, פעלתי כאילו אני לא אחת ששייכת לעניין הזה. אחיותיי ואבי הסתדרו עם כל ההשלכות הרעות, ואני הייתי עסוקה בדברים של עצמי. 

בשבוע הזה של היומולדת סידרתי את העניינים הנפשיים של עצמי עם אנשים שהיו מוכנים לעמוד מולי, 

ומתחילת אוגוסט התחלתי מרתון ללא הפסקה. 

פתאום הבנתי בראש שנשארו לי שלושה שבועות מהחופשה הזאת, ואני בכלל לא מרגישה כאילו זה היה חופש, אלא דווקא די מתיש ומייאש. אז בעצם את כל החופש שהייתי אמורה לחוות במשך חודשיים וחצי, אני צריכה לדחוס לתוך שלושה שבועות, ולא לוותר! 

עבדתי שמונה שעות ביום, עוד שעתיים של נסיעות, שעתיים מנוחה בבית, חמש שעות שינה, וכל שאר הזמן הוקדש לאנשים טובים וחברים יקרים. זה היה הלו"ז שלי כל יום, כי פשוט רציתי לממש את החופשה הזאת, רציתי להנות ולהרגיש חופש, לצמצם פערים וליצור זכרונות חדשים. וזה עבד

אני כבר שלושה שבועות במרוצה מסביב לשעון, וזה די מתיש, אבל משמח.

אמנם לא שקעתי למחשבות על מה הולך להיות כשאחזור לקולג', לא ממש חשבתי על מה דעתי ואיך אני מרגישה, הלחצים והחששות לא הציפו, הגוף עדיין ממוקד מטרה- לעשות כמה שיותר דברים בכמה שפחות זמן וכמה שיותר משמעות. 

והנה אני כאן, שמונה שעות לפני הטיסה, לא מוצפת רגשות, אבל הדברים מתחילים לחלחל יותר עמוק. 

אין לי ממש מה לעשות, כאילו אני צריכה לארוז בכללי, אבל בעיקרון אני כמעט לגמרי ארוזה. אני צריכה לחשוב מה חסר לי, אבל חשבתי על זה אתמול ואחרי שסדרתי את זה- לא היו לא עוד רעיונות כאלה. אני צריכה לישון, אבל את זה אני כבר אעשה במטוס. אני צריכה להכין סושי, אבל זה נעשה יותר מאוחר עם החבר'ה, ואם לא יצא אז לא נורא. אני צריכה לנסות להכין את עצמי להגעה לשדה תעופה, וזה מה שאני עושה עכשיו. אני צריכה לסיים להכין את הדברים לשבוע ההכנה לפירסטיירס, אבל זה כבר יהיה משם. אני צריכה ללמוד ביולוגיה וכלכלה ולחקור על השפעת הדת על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ולקרוא שני ספרים באנגלית, אבל זה אני אעשה כבר בימים הראשונים שם. 

אני חושבת שבכללי יהיה בסדר, לפחות בהתחלה. 

ואז יהפוך למדהים. אני חושבת שתהיה לי שנה מדהימה, אני מוכנה לבנות אותה מדהימה, מוכנה לפוצץ בועות ולהפציץ בפעילויות ולהילחם על ציונים. 

הבטן שלי קצת מתהפכת, אבל זה כבר נהיה רגיל, ממש לא מפחיד.