כבר הרבה שנים

I don't need to really know people to be able to love them. 

It is enough to see them smiling, 

or to guess why they don't. 

When I hear them speaking, and know that they mean what they say, 

even if it sounds stuupid or innocent to me. 

And that feeling, that I have been there, close to where they stand, 

and now I can look back to see this point instead of standing there and look for help from all direction. 

It is enough when I know what I could be for them, 

even if I am not, or they don't let me to be. 

I love people in their essence. I love, I choose to do so every day.  

So I also spread this love, as much as I can, altough sometimes I think I can do better, 

because if you keep all the love to yourself- you actually waste it, 

but if you share the love with the people- you let it live

and make someone else happy, giving them hope. 

אני קוראת את המילים האלו 

ומרגישה את התשוקה עוטפת אותי.

תחושת המגנטיות שאינה מאפשרת כל לחימה

אהבה מסממת

עירפול חושים שלופת אותך מכל הצדדים

כמו חוט משי של מתנה יקרה שלוחץ לי על הצלעות ומרים אותי למעלה

מגע של היכרות

מלא בריחות, מלא בחושים, מלא בנקודות, חיספוס או רוך. 

אני קוראת את המילים האלו 

ומרגישה אותך לידי. 

רק שזה לא אותך הישן, המוכר, 

פשוט אותך של העתיד. 

אני מרגישה את הנשימות שלנו מתמזגות למוזיקה חסרת מילים

אני מרגישה את הידיים שלנו נמסות זו אל זו, ממששות את העל טבעי 

אני מרגישה את הרגליים שלנו מחזיקות חזק, שנישאר קרוב 

אני מרגישה את חום גופך, ואת האור שבוקע ממעמקי תוכנו, ואת תחושת ההגנה והנצחיות והבלעדיות

ותחושת האהבה. 

זהו זה, אני מרגישה את תחושת האהבה, זו שאני יודעת שיש בתוכי מאז ומתמיד ורק מחכה להתבטא,

אהבה של ערפילי צבעים, סערת רוחות שבונה בתים, אנושיות כנה, וטבע. 

אהבה שתחזיק, ותתמודד, ותחייה, ותלמד. אהבה של היכרות תמצית הקיום. 

אהבה של שנינו, לא כאתה ואני, או אני ואתה, אלא אהבה של התמזגות שאינה יודעת מהי הפרדה. 

אני קוראת את המילים האלו 

ורוצה את הידיים האלו שיחזיקו אותי קרוב 

רוצה את משחק המילים המלוכלך, ואת משחקי הלשון 

רוצה עיניים לטבוע בתוכן ולא להאמין שהן קיימות 

רוצה להתחשמל מכל דקה משותפת. 

אני קוראת את המילים האלו 

וחושבת שזה עוד אמיתי. 

שעוד אוכל לחיות בסיפור אגדה 

ואולי בכל זאת יש איזה נסיך אמיץ שמוכן בשבילי.