לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

כבר הרבה שנים


המילים פשוט פורצות החוצה

Avatarכינוי:  לה;לה

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2013    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2013

והנה הוא הלך


אתה פשוט אבסורד. 

בדיחה.

 

 

זה יבוא, אתה תראה, 

הידיים הקפוצות יתארכו

והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל

זה יבוא כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו 

 

 

כמה אני יודעת, מכירה את עצמי ואת הסימנים.

ידעתי, ואני עדיין יודעת. שזה לא הסוף. חחחחח

אתה חושב שאתה יודע, אתה חושב שאתה החזק 

חחחחח 

אתה כזה מטומטם. אני הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך בחיים, אני מה שאתה צריך. 

אבל זה בסדר, באמת. לך תהנה עם מה שיש לך מול העיניים כרגע

 

 

יום אחד זה יקרה

בלי שנרגיש משהו ישתנה

משהו ירגע בנו משהו יגע בנו 

ולא יהיה ממה לחשוש

וזה יבוא, כמו כף חרוט על כף יד זה יבוא

בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה רק שנבחין בו

 

 

גם ככה אין לך עוד הרבה זמן 

אני לא מאמינה שיש לזה הרבה משמעות. וגם אם כן, לא יותר ממני. 

תעיף את התמונה הזאת מטומטם. 

זה היה ברור, כשהתחלת להעלם, להתרחק, להיבלע. היית צריך שמישהו יציל אותך, וזה היה רק מישהו שיכל לגעת בך פיזית ולמשוך חזק. 

אין בעיה. 

 

 

וזה יבוא 

כשלא הכל יטלטל אותנו 

ולא הכל יכה

ומשהו יפתח לנו 

מחכה

 

 

 
נכתב על ידי לה;לה , 30/4/2013 02:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


כמה דברים שצריך לזכור


How luck I am to have somehing that makes saying goodbye so hard 


There are no goodbyes 
whenever we are, you'll be in my heart


Goodbyes are not forever
Goodbyes are not the end
They simply mean I'll miss you until we meet again! 

 



 



"שבט הצי'רוקי - הזאב שבפנים"

סבא ונכד יושבים מסביב לאש, היער שקט וניתן לשמוע את הגחלים הלוחשות, והסב מספר לנכדו:

"אתה יודע, יש קרב גדול שמתחולל בי, קרב בין שני זאבים,

האחד הוא רע, שונא, כועס, קנאי, מרחם על עצמו, שקרן ומלא באגו והאחר הוא טוב - מלא בשלווה, תקווה, חמלה, נדיבות ואהבה

והקרב הזה מתחולל בעצם בכל אחד, גם בך. "

הנכד חשב לרגע ושאל: "מי מהזאבים מנצח בסוף?"

והסב השיב: "הזאב שאתה מאכיל"



The hardest thing to learn in life is 

which bridge to cross and which to burn 



God, grant me the serenity to accept the things I cannot change,
The courage to change the things I can,
And wisdom to know the difference.



כשנפלה עלי ההבנה 

ושיחררתי את כל הקיבועים

ולא לקחתי את האחריות המלאה לידיים שלי

אז, רק אז, מצאתי את נקודת הזן שלי.

אני מרגישה מוארת יותר, מקבלת את מה שיש ושמחה בשביל האושר של האחרים. 

 
נכתב על ידי לה;לה , 22/4/2013 01:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


when I will have a daughter, I will tell her


“If I should have a daughter…“Instead of “Mom”, she's gonna call me “Point B.” Because that way, she knows that no matter what happens, at least she can always find her way to me. And I'm going to paint the solar system on the back of her hands so that she has to learn the entire universe before she can say “Oh, I know that like the back of my hand.”

She's gonna learn that this life will hit you, hard, in the face, wait for you to get back up so it can kick you in the stomach. But getting the wind knocked out of you is the only way to remind your lungs how much they like the taste of air. There is hurt, here, that cannot be fixed by band-aids or poetry, so the first time she realizes that Wonder-woman isn't coming, I'll make sure she knows she doesn't have to wear the cape all by herself. Because no matter how wide you stretch your fingers, your hands will always be too small to catch all the pain you want to heal. Believe me, I've tried.

And “Baby,” I'll tell her “don't keep your nose up in the air like that, I know that trick, you're just smelling for smoke so you can follow the trail back to a burning house so you can find the boy who lost everything in the fire to see if you can save him. Or else, find the boy who lit the fire in the first place to see if you can change him.”

But I know that she will anyway, so instead I'll always keep an extra supply of chocolate and rain boats nearby, ‘cause there is no heartbreak that chocolate can't fix. Okay, there's a few heartbreaks chocolate can't fix. But that's what the rain boots are for, because rain will wash away everything if you let it.

I want her to see the world through the underside of a glass bottom boat, to look through a magnifying glass at the galaxies that exist on the pin point of a human mind. Because that's how my mom taught me. That there'll be days like this, “There'll be days like this my momma said” when you open your hands to catch and wind up with only blisters and bruises. When you step out of the phone booth and try to fly and the very people you wanna save are the ones standing on your cape. When your boots will fill with rain and you'll be up to your knees in disappointment and those are the very days you have all the more reason to say “thank you,” ‘cause there is nothing more beautiful than the way the ocean refuses to stop kissing the shoreline no matter how many times it's sent away.

You will put the “wind” in win some lose some, you will put the “star” in starting over and over, and no matter how many land mines erupt in a minute be sure your mind lands on the beauty of this funny place called life.

And yes, on a scale from one to over-trusting I am pretty damn naive but I want her to know that this world is made out of sugar. It can crumble so easily but don't be afraid to stick your tongue out and taste it.

“Baby,” I'll tell her “remember your mama is a worrier but your papa is a warrior and you are the girl with small hands and big eyes who never stops asking for more.”

Remember that good things come in threes and so do bad things and always apologize when you've done something wrong but don't you ever apologize for the way your eyes refuse to stop shining.

Your voice is small but don't ever stop singing and when they finally hand you heartbreak, slip hatred and war under your doorstep and hand you hand-outs on street corners of cynicism and defeat, you tell them that they really ought to meet your mother.” 
החיים מפילים אותנו על הברכיים, 
אבל זה לא אומר שנכשלנו, ולפעמים לא צריך להתאמץ להתרומם כל כך מהר.
אם נכיר מקרוב את האדמה עליה אנחנו עומדים כל החיים, הניצחון יהיה בידיים שלנו. 
בהצלחה 
נכתב על ידי לה;לה , 16/4/2013 22:40  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לה;לה ב-18/4/2013 09:04
 


משחררת את החבל


עקבים ועקבות 

של נסיכות ללא 

שמלות עם מלמלה

לאומללה הרחוקה: 

 

אני הולכת 

לוקחת כדור, שרשר, ואולי

משהו עם קצת צוואר

נעלמת ונבלעת 

נאבדת בתחושה

ללא תחושה ורק מלגה

מגלה בתוך חורשה

שהעצים לא אמיצים 

רוחצים את החצים 

בתוך הגב, אולי הבטן

מלאה מרוב השתן

שעוצרים ומחזיקים 

לא להקיא

מחליא, חכי 

הוא יבוא על הברכיים 

ינשק לך ת'ידיים

גם יסתכל על השדיים

ויחזיק את הרגליים 

שלא יפול לעולמים 

הוא ינקה את הפצעים 

ידאג שמגלידים

ויצפה שכבות סוכר

להעלים את הבשר

שיכר, מותר, קטר

רכבת הצללים

משדרת רק קסמים 

שרואים בטלוויזיה

ומאמינים. 

לא כדאי להאמין. 

 

** גם יש ציור יפה**

 

 

 

זה פשוט מרגיש שאני צריכה לפצל את עצמי ליותר מידי חלקים

וזה די קשה

כשכולם דורשים משהו מסוים ואת יודעת שאני יכולה לעשות את זה אם תתרכזי

ר-ק בזה

אבל לכי תעשי את זה נו באמת

אני באמת יודעת שאני אוכל להצליח אם רק יניחו לי קצת מהמקצועות האחרים 
נכתב על ידי לה;לה , 12/4/2013 22:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


אני לא מבינה ביי


אני חייבת להפסיק לבזבז את הזמן 

אני צריכה לעשות משהו 

להתקדם, לפי המחשבה ולא לפי הדחף

 

אני לא אוהבת להיכנע לדחפים, אמרתי שאני בנאדם של מעשים וגם דיבורים, לא בנפרד.

 

אני לא יודעת מה לעשות איתו יותר 

זה באמת מחרפן אותי 

אני לא יודעת מה לעשות ואיך להגיב ואיך ממשיכים 

אני לא מבינה מה הקטע אני רוצה הסבר

והוא כבר הסביר, במשך שעות, ואז סיים ונעלם מחדש 

וזה כבר יותר משבוע, אפילו תשעה ימים אם אני לא טועה 

ואני לא מבינה, אני פשוט לא מבינה 

אני לא רואה את ההיגיון, אני לא רואה סיבה, אני לא מבינה 

אין לי מושג איך להמשיך מכאן, מה לעשות 

 

חשבתי פשוט להתנתק לכמה שבועות, לשלוח לו הודעה ב1.5 

אני כן רוצה שנדבר בחופש 

אני רוצה לדבר איתו ולהתעדכן

אבל אני מפחדת שהוא שורף את הגשר, ואני לא יודעת למה, ואני לא מבינה 

אני רק צריכה הסבר 

אני מרגישה מציק, אני מרגישה כמו חרק נדבק

ואיך זה אשמתי, זה הוא יצר את זה אצלי, ניסיתי להילחם והוא ניסה להתיש אותי, עד שהצליח 

ואני לא מבינה 

זה פשוט לגמרי ההפך מכל השיחה האחרונה והחודשים האחרונים 

הוא פשוט התהפך 

שיקר לי בפנים? והלך 

 

מצאתי סופסוף דרך למחוק אותו מהרשימה בצד, של הצ'אט

כבר התרגלתי להסתכל לשם יותר מידי וזה סתם מכאיב

זה לא מכאיב, זה מציק ומרגיז

ואני נותנת לו כל כך הרבה הזדמנויות לדבר איתי, לכתוב לי, לשלוח לי מסר 

והוא פשוט לא עושה כלום. 

אז אני הייתי צריכה לעשות משהו 

 

הייתה לי ציפיה מטומטמת שהוא יבוא

שהוא עשה את כל התרגיל הזה כי זה היה חזק ממנו 

ואז את השיחה כי הוא הבין שצריך לתקן

ואז נעלם לכמה ימים כי הוא היה אמור לבוא ורצה להפתיע אותי 

והיו כל מיני סימנים קטנים שהעלו בי כל כך הרבה תקווה 

והייתי ממש בלחץ ולא הרגשתי טוב בכלל 

ואז לקחתי אוטובוס להתנדבות, ומאותו אוטובוס ירדו כל האנשים מהקולג' שלו 

והוא לא היה שם. 

כשחזרתי קיוויתי שלא ראיתי טוב, לא חיכיתי מספיק מחוץ לאוטובוס כדי לראות מי יורד מהקצה השני 

ועדיין הייתי בלחץ ומועקה 

ואז כשפגשתי אותם בחדראוכל, וראיתי שהוא לא שם, הוא פשוט יצא לי מהראש 

יחד עם המועקה. 

אכזבה. 

 

ילד מטומטמם. אני לא מבינה 

מה הוא לא מבין כמה הוא חשוב לי 

מה הוא לא יודע לקרוא 

מה הוא לא חוזר על המילים והמשפטים שוב ושוב כמוני? 

למה למה הוא לא עושה משהו, אפילו הודעה מגעילה, אפילו סכין בגב, כל דבר, כל סימן שהוא, שאני אדע

למה הוא לא מתקשר

הוא לא מבין שאני לא יכולה לקרוא אותו מבלי לראות אותו או לשמוע אותו או שיהיה לנו איזה שהוא סוג של קשר. ? 

 

אני צריכה להתנתק. 

אני רוצה שהוא יקנא וישלח איזה שהוא סימן, שלחתי עם האנשים מהקולג' שלו מכתב לחברה שלי

בתקווה שהיא תספר לו ויציק לו שלא שלחתי לו כלום

או שהוא יבין מזה משהו 

או שיקרה משהו, שפשוט יקרה משהו, אני רוצה לנער אותו 

איך אתה יכול לוותר, אני לא מבינה, לאן אתה נבלע? 

אני לא מבקשת יותר מידי חוץ מקצת סימני חיים ולהבהיר שהכל בסדר ביננו 

לא צריך מעבר

לא צריך כל כך עמוק כמו שאתה יצרת 

אולי אני צריכה להרים ידיים 

אני מרימה ידיים, אני לא נלחמת יותר, אני לא מביישת את עצמי ועושה עוד צעד ישיר אליו 

זה בעיה שלו, שיתקע במה שהוא תוקע את עצמו, אני הולכת 

נתתי לו יותר מידי זמן

ביי 
נכתב על ידי לה;לה , 7/4/2013 20:57  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


חוסר נחת


אם רק הייתי יכולה להפוך את כל הראש שלי למילים

ואת המילים לחיות מעופפות

ולהקים עולם לפרוץ גבולות

לזרוק צבעים לאוויר ולנגן מוזיקה נאורה

 

אבנים

נופלות מהשמיים

ואני צועדת, חוצה את המטר

 

תועה

הנפש שלי נמצא במצב של חוסר נחת משווע. 

זה מרגיש כמו מעגלים מרובעים כוכבים

זה לא משנה הצורה 

זה פשוט תקוע

 

נראה שאני לא מוותרת אף פעם 

יותר מידי אדיאליסטית

יותר מידי מאמינה 

איך יודעים מתי אומרים שלום 

מתי הבולשיט מציף יותר מהמשיכה השורפת?

 

זה לא שווה את זה ככה 

 

תיסכול בהכל 

חוסר נחת, פשוט הרבה חוסר נחת 
נכתב על ידי לה;לה , 4/4/2013 10:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




7,998
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללה;לה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לה;לה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)