הגורל ימשיך להתגלגל, אמנם נקודה אחת כמה טמונה באופק.
עוד אוכל לבקר במנהרות ולברוח ממדרכות ישרות, ללכת דרך הרים במקום לרוץ בעמקים, לעשות כאילו שכחתי דבר מה מאחור ולחמוק למנוחה קצרה. אוכל ללכת במעגלים, או להעמיד פנים שהמצפן כבר שלי לא נמשך לצפון.
ובכל זאת, החיה תחכה לי במקומה. עצבנית או שקטה, מוכנה לטרוף או תוהה על טעות במשלוח, שתלטנית או חברותית, מוכנה לעבור לעולם הבא או מתכננת להישאר עד קצי שלי- אין לדעת.
אין לדעת איך זה יבוא אליי, איפה זה יבוא עליי, מתי בדיוק, וכמה חזקה תהיה הסערה.
אין לדעת אם אהיה חזקה, או אשבר תחת כל מגע, אם אעוט על הניצחון, או אתבוסס ברחמיי שלי.
אין לדעת מה אראה בעצמי ומה אראה לאחרים, מה ארגיש ומה ארגש, מה אגיב ומה אעורר אל מולי.
אין לדעת.
אבל בעתיד כנראה נדע.
כמה עתיד, זו גם שאלה. רק שיהיה רחוק בבקשה, ושאוכל לשכוח ממנו, בבקשה.
רק כשחשפנו עצמנו כמו שאנחנו מכירים יכולתי להוציא את הזבל החוצה,
רק כששיחררתי את כל המחסומים והלכתי יותר מידע רחוק יכולתי להגיד לך את כל האמת.
ואתה הרי לא הקשבת, חשבת שזה איזה משחק קישקושים רגילים שיוצאים כשמתלהבים.
אבל זה דווקא אחרת.
זו הייתה האמת המכוערת, הרצון שלי שתלך כבר ונתנתק, שתפסיק לשקר לי על אהבה, שתפסיק לשקר לעצמך.
אתה הרי זין וגוף שמחפש את ההשלמה של כוס וגוף. ואני, הדבר האחרון שאני זה גוף.
הגיע הזמן שנהיה כנים ונדע שזה נגמר. הגיע הזמן שנשחרר כל תחושה מרוחה ונתפצל לדרכים המתאימות לנו. די. די
אתה יודע, אני הרבה יותר טובה ממך.
פשוט עילאית מעלייך ואתה ילד קטן שלא מבין בכלל. שתי רמות שונות לחלוטין ובזבוז זמן כנראה.
אם היינו ברגשות הפוכים כבר מזמן לא היית עונה לי. היית נעלם ובכלל לא מכבד את הצד שני.
לא מגיע לי ולא שמגיע לי, פשוט תקוע בתחת שלך עצמך ובדחפים האגואיטים.
ומה איתי??!?
למה אני לא יכולה להיות אגואיסטית פעם אחת עד הסוף ולהחטיף לך? למה אני כל כך נחמדה ומעדכנת אותך לא משאירה אותך תלוי, מתייבש, גוסס. לך תזדיין, ובבקשה רחוק ממני. אל תעשה לי חחח, אל תשלח לי תמונות מכוערות, אל תקרא לי שוש או פופ או שוק או אמאשך. אל תעשה ממני צחוק, אל תקטין אותי כאילו בסוף אני רודפת אחריך. אל תחפש, אל תזרוק לי מצטער, אל תיגע, אל תיתן כיף. פשוט תלך, רחוק,
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לה;לה