כבר הרבה שנים

אם הייתם יודעים מיהו האהבה הכי גדולה שלכם,

הבנאדם שיגרום לכם אושר במשך הכי הרבה שנים, 

שיאהב אתכם בדיוק כמו שאתם צריכים, 

שיתאים לכם ואתם תתאימו לו,

שתתחתנו איתו. 

האם הייתם מדלגים על כל הבלבול שלפני, ומתחברים אליו מידיית?

נשיקה ראשונה עם מישהו שבסוף מנתקים איתו קשר

סקס ראשון עם איזה מניאק

שברון לב, אהבות נכזבות, מערכות יחסים כושלות, רגשות שנעלמים אחרי כמה זמן

עליות וירידות, חיפוש וויתורים, תקווה שלא מוכיחה את עצמה במשך שנים

אתם חושבים שזה בזבוז זמן? 

הייתם רוצים להיות רק עם בנאדם אחד לאורך כל החיים שלכם?

לחוות אושר ואהבה לאורך מקסימום זמן? 

כשהבנתי לראשונה את הסיפור שלך הייתי המומה. 

איך אני, ה-אני, האדם שאומרים שאני, יכולתי לפספס אותך כשהיית מתחת לאף שלי. 

השארתי אותך לעבור את זה לבד

שחררתי אחרי כמה שבועות\חודשים מאז הפעם שרמזת לי

נפלתי באשליה שאת מצפה את עצמך, במחשבה שהכל זו העמדת פנים

לא התאמצתי למצוא שביל גישה אלייך, לנבכי נפשך

נרתעתי מסוג האנשים שאת מסתובבת איתם והנחתי שזה אומר הרבה על מי שאת.

הרגשתי אשמה על כל אלה. אני עדיין מרגישה אשמה על כל אלה. 

ואני מצטערת, 

אני באמת מצטערת שלא התחברתי אלייך מספיק עמוק בזמנו,

שלא הייתי חלק מהבאלגן והמלחמה שלך,

שלא הייתי קול היגיון מעצבן שמנסה לעצור אותך או להשפיע עלייך. 

אחרי כמה זמן הבנתי שזה נורא גאוותני מצידי לחשוב שיכולתי ממש להשפיע עלייך, 

שאם הייתי נכנסת לבוץ הטובעני שלך הייתי יכולה ממש להזיז אותך.

במיוחד בגלל שכשסיפרת לי שאת כזאת 

רציתי גם אני. 

רציתי לעשות לעצמי רע, להגיע למצב שפל, למצוא גם אני את הנקודה הנכונה, פתח הביוב. 

וניסיתי, ניסיתי כמה פעם, והראש שלי עבר הרבה פוזיציות

כל מה שאת יכולה לתאר לעצמך, כל מה שעבר או עדיין אוכל את הראש שלך, כל הרעל הזה

אבל כל פעם היה משהו אחר שעצר את זה. 

משפט מאמא, קול ההיגיון הפנימי, המחשבה על העתיד, מאמץ שלא הניב הצלחה, 

בעיקר פשוט הידיעה שזה לא טוב, רק אשליה שזה עוזר, שזו התרופה,

אבל למעשה יוצר בעיה, מפתח מחלה. 

אז אני מצטערת מעומק ליבי שלא עשיתי יותר, 

ומצטערת בו זמנית כי אני לא הבנאדם הנכון שיכול באמת לעזור,

רק כי אני באמת מבינה אותך

וחושבת ברגעים אלה לגרור את עצמי למטה לערפל שהיית בו. 

הפעם אלה המילים שלך שחודרות אליי, שאומרות לא, זה לא נכון

זה מקום רע ולא כיף ושפל ומזיק ומגעיל.

ואני רוצה להיות הבנאדם החזק שאני מאמינה שאני צריכה להיות ורוצה שאחרים יראו,

אנשים חזקים באמת לא ינזלו מבפנים וינפנפו מסכה מאבן

אנשים חזקים יגיעו רחוק בעתיד רק כי הם לא שומרים חתולים בשקים

אנשים חזקים לא יפוררו את הממלכה מבפנים, ילחמו באחרים ולא יעשו זאת בעצמם

אנשים חזקים לא נכנעים למשחקים מחשבתיים.

אנשים חזקים יותר טובים מזה.

אני רוצה להיות יותר טובה מזה. 

אבל, האם אני?... אני לא חושבת שאני באמת יותר טובה מזה.. 

השלמה,

איפה ההשלמה נמצאת? 

הקבלה של כדורים, מעגלים, עיגולים

הקבלה של מעל הנורמאלי

הקבלה של גדול שהוא לא ענק ומגעיל אבל גם לא קטן וחמוד

ההשלמה העצמית והבדיחות על עצמי, כי זו הדרך הכי טובה לצאת מזה. 

איפה זה? איפה כל זה? איך זה קיים? 

איפה הביטחון הזה? איפה הידיעה הזאת? 

איפה???? באמתתתתתתת, איפפפפפפפפפהההההההההההההה?

איפהפפההפהפפפפפפפפפפפפפפפהפהפהפהפאיפפפפפפההפהפההפהפאיהפאיהפפאיהפאייפהאיפהאיפהיאפהיאפפהההההההההפפההה

אני רוצה לזעוק ולצרוח ולצעוק על העולם 

על אנשים 

על יצורים ומטומטמים ומגעילים ודפוקים ומתנשאים וסרקיסטים 

על הקיום, על הקיים ועל הלא קיים, על הנורמות וההרגלים והחפצים

והכסף, והמטוסים

והגורל או אלוהים או השליט העליון או הכוח המסתורי או מה שיש או הבמאי שאחראי כאן להכל. 

אני רוצה לזעוק

לשחרר את כל המועקה מבפנים

לקבל תשובות 

ולהיות מסוגלת לשאול שאלות 

לחלק צדק

לעשות שאף אחד לא ירגיש מדוכא, דיכאון או דיכוי

ללמוד מהמורים הנכונים 

ולהשמיד את המתחזקים המבחילים.

אני רוצה לגלות, וליישם

ולהפסיק להיות כזאת קטנה. 

אבל כל זה בכלל לא קשור אלייך.

זה רק מראה כמה הדבר שאת מעוררת בי הוא רק חתיכה מהמגדל בבל שלי.

את נושא רגיש בשבילי, את לחץ ודאגה ורצון כנה. 

כנראה לא אהבה אמיתית, רק אהבה רגילה.

אולי הערכה, עוד לא החלטתי, עדיין יש בך משהו לא ברור,

זה השילוב של ההחצנה, הרצון ליחס ותשומת לב, מול המסתוריות והסודות האין סופיים שטמונים בתוכך.

אני מצטערת שזה קרה לך. הכל. אני חושבת. 

אני לא רוצה להגיד שאני גאה בך על מה שעשית 

כי זה פשוט מה שהיית צריכה לעשות, אולי,

אולי כי מכאן אין דרך חזרה והעיניים מתנוססות אלייך 

והם יבדקו אותך ואולי ישאלו 

או שאת פשוט תרצי למלא את הציפיות שלך ותחזיקי את עצמך מהשדים.

את מבינה, זה רק נראה מקום נעים, כי הוא חם מבפנים, אבל הוא שורף את האמ-אמא-שלך

ואת לא רוצה את זה. 

אני אומרת לך, אנחנו לא רוצות את זה באמת

אנחנו לא רוצות דרך ללא מוצא, מבטיחה. 

אני מאמינה בך.