הגורל ימשיך להתגלגל, אמנם נקודה אחת כמה טמונה באופק.
עוד אוכל לבקר במנהרות ולברוח ממדרכות ישרות, ללכת דרך הרים במקום לרוץ בעמקים, לעשות כאילו שכחתי דבר מה מאחור ולחמוק למנוחה קצרה. אוכל ללכת במעגלים, או להעמיד פנים שהמצפן כבר שלי לא נמשך לצפון.
ובכל זאת, החיה תחכה לי במקומה. עצבנית או שקטה, מוכנה לטרוף או תוהה על טעות במשלוח, שתלטנית או חברותית, מוכנה לעבור לעולם הבא או מתכננת להישאר עד קצי שלי- אין לדעת.
אין לדעת איך זה יבוא אליי, איפה זה יבוא עליי, מתי בדיוק, וכמה חזקה תהיה הסערה.
אין לדעת אם אהיה חזקה, או אשבר תחת כל מגע, אם אעוט על הניצחון, או אתבוסס ברחמיי שלי.
אין לדעת מה אראה בעצמי ומה אראה לאחרים, מה ארגיש ומה ארגש, מה אגיב ומה אעורר אל מולי.
אין לדעת.
אבל בעתיד כנראה נדע.
כמה עתיד, זו גם שאלה. רק שיהיה רחוק בבקשה, ושאוכל לשכוח ממנו, בבקשה.