כבר הרבה שנים

הלב מתכווץ כך 

לא מכאב, אכזבה, געגוע, אהבה, או הגדרה שהיא

פשוט כך 

מהיומיום הנרדף 

מהירח שעולה והשמש שיורדת 

מהחיוך, מהמוזיקה הרכה, מהקול המלטף, מתווי הפנים היפים 

מהכאן שהולך להיגמר

מהשם שנמצא רחוק 

מהשעות המבוזבזות, והמחשבה של מה יכולתי 

מהתקיעה, והראייה של אנשים כקטנים 

מהמסגרת שכולאת בתוך שטח שאני לא רוצה שיהיה אקסלוסיבי 

מהעתיד שיביא לי עוד מחסומים 

מהבריאות המעורפלת, והחרדה מהבהרה 

הלב מתכווץ, ומתרחב, אוסף, מלקט, מפריש, משקשק, רועד, מאיר

הלב קיים, יחד איתי

עם הנפש