כבר הרבה שנים

סדין במרקם מתכת מכסה אותי

יש את המסמרים שדוקרים בצדדים 

אבל יש תנוחה מסויימת כשאני מתמתחת שעוזרת לי 

לא להרגיש דבר.

עוד לא עליתי על התנוחה הזאת, אלה רק רגעים נוחים, 

ואז ברגעים אחרים הבטן מתנפחת או החזה מתכווץ,

ואני פשוט מחכה שיעבור. 

עם כל תזוזה המתכת מרעישה.

לסדין יש יתרונות וחסרונות, 

הוא חוסם מכניסה, וגם מיציאה 

הוא מחמם, וכבד על הכתפיים 

הוא גורם לי להרגיש סופרמן, ומעלים אותי מעייני כל.

הכל יתרונות וחסרונות, לא יודעת אם אני אוהבת אותו או רוצה להסיר אותו מעליי. 

קיים, וגם אני קיימת, עוזר לי להתקיים, ומשאירה אותו קיים.

עדיף בלעדיו כנראה, 

אבל אז אני מתנתקת

מרגשות, מציאות, רצינות, הרבה. 

פשוט מרוחקת וישירה, לטוב, ולרע. 

כבר התרחקתי בעבר ואוכל להמשיך עם זה בעתיד, 

ואולי לא כדאי לשקוע לזה שוב. 

מי אני מה אני מה אני רוצה להיות 

אם אין אני לי- מי לי?

שניים זה תמיד ביחד 

ואנשים טובים באמצע הדרך 

יאללה 

גם ככה הכל מעורפל.