כבר הרבה שנים

והעיינים נכבות

כך אט אט בלי אזהרה 

אבל הגוף לא נכנע 

אין צורך במנוחה 

רק הפסקה קצרה וקופצים בחזרה לעניינים 

אני תוהה 

לאן הלכה לה השינה 

מה יש שם בפנים או בחוץ 

איך לעצור את זה 

אני לא רוצה לשקוע לרגשות האלו 

אני לא יודעת עדיין לתרגם הכל למילים 

או לכוון את זה למקומות הנכונים.

אני מפחדת מכאב בטן של הבנה 

ולא אוהבת כאב ראש של הדחקה 

יותר מידי יותר מידי 

יותר מידי החלטות והשלמות 

וזה פשוט מהר מידי

אני אתן לזה זמן, אבל מי יודע כמה אני צריכה רוצה או יכולה