כבר הרבה שנים

קראתי 'המאהב'.

לקח לי שמונה ימים אני חושבת, לפעמים הייתי ממש מוטרדת מהסיפור, אבל הספר פשוט בלע אותי. באחד הימים פשוט עצרתי את הקריאה רק כדי שאני לא אסיים את הספר מהר מידי, ואז למחרת פחדתי שאני אדחה את הקריאה יותר מידי ולא אסיים לקרוא אותו, אז המשכתי לקרוא. 

מעניין. נורא מעניין. אלה דברים שלא שייכים לדור שלי, וגם לא לעולם שלי. 

ערבים, מכונאים, חיפה, נכד שמגיע מפריז רק כדי לקחת ירושה מהסבתא שלצערו עוד לא מתה, מלחמה, חרדים. 

אני חושבת שהדבר שהקסים אותי היה שהמספרים התחלפו. דאפי- הילדה, אדם- האבא, גבריאל- המאהב, ודוצ'ה- הסבתא, ואסיה- האמא. אני מהאנשים שאוהבים להיכנס לראש של אנשים ולהבין איך הם מסתכלים על העולם, אוהבת להשוות נקודות מבט שונות, דעות ואמונות של אנשים שונים. רק כי כל אחד מתפקד בצורה שונה, ואני לא רוצה להשתעמם רק עם עצמי. אז כל אחד מהאנשים האלה סיפר את סיפורו, חלק מהדברים חפפו כמובן, וזה היה פשוט כיף.

כשקראתי, לפעמים עצרתי באמצע והסתכלתי מסביבי, דיברתי עם פצ'קה או התעמקתי בנוף, נשמתי עמוק, חשבתי על כלום לכמה דקות, ואז חזרתי לספר. זה אף פעם לא קרא לי, הייתי שואבת ספרים מהר, נבלעת בתוך העולם של הספר, מדמיינת את זה כסרט. כל עצירה קטנה, כל פעם שהייתי צריכה להרים את העיניים מהספר הייתה הורסת קצת את הרצף או הריכוז. שנאתי שהפריעו לי לקרוא. 

הרבה זמן לא קראתי ספר, חודשים טובים [או מבולבלים], פשוט לא היה לי זמן, ואני חושבת שכולם היו יכולים להבין אותי אם היו יודעים איפה הייתי ומה עשיתי ומה עבר עליי, כי כל מי שהיה איתי באותה סיטואציה [כמעט] גם לא קרא. מידי פעם הכרחתי עצמי לשבת ולקרוא מאמר או קצת חדשות באינטרנט או סתם משהו מעניין, אבל פעמים מעטות הראש שלי היה בתוך המילים. 

הפעם האחרונה שקראתי הייתה ביום כיפור, רק כי לקחתי חופש והלכתי להתבודד אל מול הים יחד עם 'באדולינה' שתמיד רציתי לקרוא ולפתע מצאתי בספרייה. הפליא אותי שיש לנו ספרים בעברית, למרות שעכשיו זה לגמרי הגיוני. זה סתם היה חלק מההפתעה של הפעם הראשונה, זה מה שדחף אותי לקחת את הספר.

ספר אדיר, דרך אגב. גאוני. 

אני חושבת על החופש הארוך שלפני, וכמה ספרים לקחתי לי לקרוא, וכמה משימות יש לי לעשות, וכמה דברים יש לי לעשות, אנשים לראות, סיפורים לשמוע, ולילות מאוהבים. 

תמיד לפני שאני מתחילה סדר אני חושבת בראש על השלבים, אבל כשאני ניגשת למשימה, אני תמיד נעצרת באמצע בגלל שמנסה לעשות יותר מידי דברים בבת אחת ולהתאים את השלבים אחד לשני. 

אני מנסה לעשות סדר בחופש הזה שעומד לפני, אבל לא יודעת אפילו מאיפה לגשת. יש לי יותר מידי נעלמים, דברים לבדוק לפני שמגדירה את התהליך. 

הממ