כבר הרבה שנים

אם רק הייתי יכולה להפוך את כל הראש שלי למילים

ואת המילים לחיות מעופפות

ולהקים עולם לפרוץ גבולות

לזרוק צבעים לאוויר ולנגן מוזיקה נאורה

אבנים

נופלות מהשמיים

ואני צועדת, חוצה את המטר

תועה

הנפש שלי נמצא במצב של חוסר נחת משווע. 

זה מרגיש כמו מעגלים מרובעים כוכבים

זה לא משנה הצורה 

זה פשוט תקוע

נראה שאני לא מוותרת אף פעם 

יותר מידי אדיאליסטית

יותר מידי מאמינה 

איך יודעים מתי אומרים שלום 

מתי הבולשיט מציף יותר מהמשיכה השורפת?

זה לא שווה את זה ככה 

תיסכול בהכל 

חוסר נחת, פשוט הרבה חוסר נחת