כבר הרבה שנים

ככול שעוברים הימים, התחושה מתחזקת 

שהכל מתפרק ונפרם וקופסאות נופלות

מתעופפות באוויר לכל הצדדים 

ואני רק רוצה לפרוס ידיים ולתפוס 

לערום לתקן להחזיר אחורה. 

אבל אני שונאת לחזור אחורה, לא צריך להיתקע בעבר. 

לפעמים זה נדמה ש 

דברים מתפרקים 

חתיכות חתיכות נפרדים 

ואני שם מבחוץ, יש רק דחף אחד 

לשלוח ידיים 

לתפוס אחת אחת ולהרכיב מחדש

כמו פזאל 

משחק קופסא ישן 

אל תתייאשו, לא להרים ידיים 

לאסוף, לאחד, לפסל מחדש

לא לפספס, להישבר, להתעופף בחלל 

רוצה לאמץ להחזיק חזק בין הידיים והחזה. 

וזה לא שאני שלמה עם מה שהיה בעבר, 

פשוט פיצוץ הוא אינו ברירת מחדל.  

הישן נושן זו לא טעות 

גם התחדשות היא אפשרות 

אבל בהשכלה והבנה, החלטה 

על הדרך

לא להתפשר, להישטף עם הזרם. 

הטבע עובד שעות נוספות

מחליט בשבילנו הכרעות.

אבולוציה וכאלה, אלה חוקי המשחק

חלק מהמערך הרגיל. צריך לחסום ולהעמיד סכר

או לתת להרס לחיות בדרכו שלו.

גם ככה אנחנו אפעם לא תקועים במקום, אז מתקדמים, מוותרים על דברים, מקבלים אחרים. 

מכאן לאן ואיך מתקדמים 

מה שחשבנו כבר לא נראה

זיופים מציצים מכל החלונות ואמת גסה מרה תופסת את כל הכיסאות

נמשכים לכל מקום שכבר לא יודעים לאן הולכים 

תמיד היינו עוורים, אבל עכשיו אני יודעת. 

אנשים לא מוכנים לדעת, מעבר ללקבל, זה לא יעשה להם טוב

צריך הכנה נפשית, צריך שתישאר קרקע מתחת לרגליים. 

ומהי הקרקע הזאת? רצפה

החיים מפילים אותנו על הברכיים, מכריעים אותנו לאדמה 

ככה אמרנו, כל כך מפחדים להתקרב להתמוטטות שתראה לנו את הרצפה מקרוב 

ובעצמם בלעדיה אנחנו לא מסוגלים להתקדם. 

הנה עוד צביעות כדרך אגב- אוהבים משהו אבל מרחוק

כמו שוויון, אכפתיות, כמו התנדבות, כמו כישלונות

יודעים שצריך את זה לחברה אבל לא רוצים להיכנס למערבולת

שמא נדרוך בבוץ הטובעני המלוח, בשבילי הוא תמיד היה מלוח 

אולי בגלל הדמעות, 

בוץ ששואב אותך למטה ואנחנו צריכים להחזיק עצמנו מלטבוע.

לא, זה לא טוב לוותר, להרים ידיים 

לתת לפרוזדור לסגור עלינו, להידבק לקירות או לטפס על התקרה. 

יש בועות לפוצץ, אחת אחת, להכניס את הראש לעולמות קסומים יפים מגעילים 

אז כבר עכשיו לתת לעצמנו להאמין שהכל אשליה

זה בזבוז. 

לחפש ולחכות זה לא בזבוז זמן. להתקבע לחוסר אמונה זה בזבוז זמן. 

עומדות בפנינו המון אפשוריות, פרוס בפנינו עולם 

למה כבר עכשיו להתיישב בחומה ומגדל? מה קרה? 

לא אמרתי שאין בעיות, מוסכמות חברתיות, אכזריות

אבל אני לא מוכנה לתת להם להתעצם להוריקן אנושיות נוראי הרסני. 

החיים הם פרוזדור, ואנחנו רק שמים קישוטים כדי לעצב אותו 

אבל בכל פרוזדור יש דלתות, פניות ועיקולים. 

בחירה שלך ללכת ישר. 

בברכת לילה טוב, 

יפת הנפש.