כבר הרבה שנים

לאן המטאפורות נעלמו, המילים היפות, המשפטים החזקים, התדמית העוצמתית 

לאן הלכתי

נבלעתי בתוך המחשבה שמותר

לקחתי צעד אחורה כדי לקבל משהו חדש 

ויצא שאני מסתכלת על החדש ואוכלת את עצמי מבפנים 

לא עוד. כבר אמרתי לפני, שלא עוד, אבל עכשיו באמת. אי אפשר להמשיך ככה. 

צריך להתעלות מעל הקיים ולהשיג את מה שאין.

אני תוהה אם יש לי מספיק כוחות... 

אני מתגעגעת

אליהם ולעצמי, אבל יותר לעצמי,

כי אם היה לי את עצמי היה לי פחות געגוע אליהם, וגם כי בחרתי את עצמי והגיע הזמן להתרכז

אני הולכת לישון 

נעצור לשבוע 

ואז נתעורר