כבר הרבה שנים

הוא אומר בקהלת שאין טעם לחיים ואין טעם לכל מה שהאדם מייצר ובונה בחיים שלו ואין טעם לכל רכושו

כי בסופו של דבר הבנאדם ימות לבד ורק גופו ייקבר. כי מעפר באת ואל עפר תשוב, והוא כאילו מזלזל בבריאה ...

הוא אומר שזריחת השמש וכל זה, זה משעמם

שאנשים חושבים שהם מגלים דברים חדשים אבל בעצם הכל היה פה,

הכל ידוע מראש, הכל קבוע, האנשים רק התייחסו לזה פתאום אז הם חושבים שהם גילו משו חדש

וזהו זה נורא מדכא ...

הוא נורא פסימיסט ואני לא מסכימה עם הנקודות מבט שלו.

וחזרנו אליי, ואין לי תשובה מסויימת לענות 

הבנתי שזה חוסר הביטחון שלי שחוסם אותי מלקבל עליי את כל הרגשות

והצלחתי להתמלא בתקווה למען עתיד משותף לטווח ארוך

אבל כמה אני בכנות מאמינה שיום אחד אני אמצא שותף לחיים ולא ארצה שהוא ישתנה?

והאם זו הדרך לבלות את החיים בצורה הכי ממצה, עם בנאדם מרכזי אחד שכנראה יקח את רוב\כל תשומת הלב?

כאילו נראה שטוב להורים שלי, אפילו מאוד טוב

אבל ברור לי שהם די נדירים, ולא הייתי רוצה מערכת יחסים בדיוק כמו שלהם למרות שהיא כמעט מושלמת.

עוד לא הגעתי למסקנות