"כמה שאין לי כוח לעוד יום"

זה המשפט הראשון שעולה במוחי כל בוקר, כל בוקר! זה לא משנה כמה החיים שלי יפים, כמה נהניתי ביום שלפני, אני פשוט פדלעה. אין לי כוח לזוז.

החלטתי לדלג היום על בית ספר (במקרה יש לי היום שני מבחנים סופיים במתמטיקה ואומנות, ולא למדתי), אז נשארתי בבית ולמדתי להיסטוריה.

ב1 קיבלתי IM מלינדסי, "היי", "היי, מה את עושה?", "שומרת על הבן דוד הקטן שלי, ואז אולי אני אצא להשתזף קצת בחצר. את?", "אני נוסעת לאייראק עוד מעט, אולי תבואי ותשתזפי שם?", "הולך"

התלבשתי, התאפרתי, סידרתי את השיער (שלראשונה מזה 10 שנים קצר יותר מהכתפיים שלי, אבל נו טוב, רציתי שינוי).

מילאתי דלק בדרך ונסעתי ללינדסי. חניתי מול הבית שלה, היא הייתה בחצר הקידמית עם הבן דוד שלה, "היי!" חייכתי אליו. "אני סי."

"בריידי," לינדסי עודדה אותו- "תאמר שלום!" הוא התחבא מאחורי בריכה קטנה מלאה בצעצועים. "ילדים קטנים מתים עלי, את תראי איך תוך חצי שעה אני החברה הכי טובה שלו. בן כמה הוא?" שאלתי. "הוא בן שנתיים וחצי".

"בריידי!" לקחתי רובה מים והשפרצתי עליו. הוא צחק וברח, חזר עם כוס מים. הוא הסתכל עלי עם חיוך שטני. "בריידי....." לינדסי הזהירה. אבל הוא כמובן, לא הקשיב.

SPLASH!

אני רטובה מכף רגל עד ראש, ובריידי עומד בצד וצוחק צחוק מתגלגל. הסתכלתי על לינדסי לכמה שניות והתפקעתי מצחוק. בריידי ואני פצחנו במלחמת מים.

כעבור חצי שעה, לינדסי ואני החלטנו להביא לאייראק בלוני מים, בזכות ההשראה מבריידי הקטן.

אז נסענו לCVS וקנינו 500 בלוני מים, חזרנו לבית שלה וישבנו בחצר עם צינור. אני חייבת להודות שלמלאות בלוני מים זה הרבה יותר קשה ומסובך ממה שזה נראה. לקח לי 5 דקות למלאות את הבלון הראשון שלי. "מצויין, שימי אותו בסלסלה." הנחתי אותו, או יותר נכון, הפלתי אותו והוא התפוצץ. "סי!!" FML

כעבור שעה של עבודת ידיים מתישה, ולפחות 10 ליטר מים על כל אחת מאתנו, סיימנו למלאות בערך 150 בלונים. הכנסנו אותם למכונית שלי ונסענו לפלאזה, שם חיכו לנו בחנייה ג'ייסון, קנדל וטד, והם עזרו לנו לסחוב אותם לתוך אייראק, לסטיב, ג'ראד ומרקו.

כשהגענו, התפרענו. oh yes we did.

הייתה מלחמה אינטנסיבית למדי. היינו רטובים לגמרי, זה היה כל כך משחרר. אחר כך קפצנו קצת על הטרמפולינה ואז נסענו לבית של ג'ייסון, לבריכה.

הבנים מיד התפשטו וקפצו, ג'יימי ולינדסי עמדו בצד וצילמו. קנדל ואני עמדנו בקצה הבריכה. "תקפצו!" הם עודדו אותנו.

"אבל המים כל כך קרים!" נו, אנחנו בנות בכל זאת, לא?

בסופו של דבר קפצנו. בילינו בבריכה. היה כל כך כיף. 3>

חזרתי הביתה בסביבות 6 וחצי כי רציתי להמשיך ללמוד להיסטוריה. קיבלתי סמס ממאט שהוא מגיע לאסוף את הדובי שלו. הוא חזר מהקולאג' לפני יומיים.

ישבתי על המדרגות הקדמיות של הבית שלי עם האייפוד, האוזניות, הדובי של מאט והיסטוריה. היה יום פשוט מושלם, לא יכולתי לתת לעצמי לבזבז אותו.

הוא הגיע ויצא מהמכונית. "על מה את עובדת?", "היסטוריה."

נתתי לו את הדובי והוא חיבק אותי. "אני כולי ג'יפה כי הייתי בבריכה," הסברתי. "אני כולי ג'יפה כי אני מזיע." הוא החזיר. צחקנו, אבל הקרח עוד לא נשבר.

עמדנו שם קצת פחות מ5 דקות, מאוד מאוד מביכות. ככה זה עם אקסים. נפרדנו לשלום וחזרתי ללמוד.

עוד יום כזה, מושלם? לא בדיוק, אבל קרוב.