סיפורו של מישו
|
 כינוי:
בן: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2010
פוסט שכזה ..(למי כבר יש כוח?).
היום טיילתי עם הכלבה שלי טיול לילה.
טיילתי במסלול הרגיל שליד הבית שלי, רק עם מטען חורג של מחשבות עודפות בראש.
שמתי לב בשלב מסויים שהלכתי מאוד מהר, שהייתי מאוד טרוד.
ראיתי בערך באותו זמן כמה אנשים מעשנים, ויצא לי לחשוב על הסיגריות, שבעקרון נותנות שקט נפשי לבנאדם.
בלי להגיד ג'ק רובינזון נזכרתי בכל הניקוטין שמכניסים בפנים, וכמה שזה דבר ממוסחר.
יצא לי לחשוב על העניין, ובזמן שנזכרתי שה"שקט" הנפשי הזה הוא זמני מאוד, מיידי (חומרי, אם תרצו).
בשלב זה אני מכליל את כל הסמים (כולל חשיש, אלכוהול וכל שאר ירקות).
זה הרי ידוע שכל עניין הסמים הזה הוא פתרון זמני, שלא באמת פותר את הבעיה - רק מביא מפלט זמני.
ולרקע המחקר שקראתי לפני כמה זמן בנושא הסינפסות (תקראו על זה, אתם לא תאמינו עד כמה שזה נכון), הבנתי שהפתרון היחידי לשקט נפשי לאורך זמן נמצא בראש שלנו.
הכול נמצא בראש שלנו.
אנחנו בוחרים להיות שמחים - אנחנו שמחים,
אנחנו בוחרים להיות עצובים - אנחנו עצובים,
אנחנו בוחרים להנות מדברים [או לא] - אנחנו נהנים מהם [או לא].
ואני לא מדבר על בוחרים ברמה של "לא הצלחתי, אני אוותר", אלא ברמה של "לא הצלחתי, אני אנסה שוב".
על אותו משקל: אנחנו רוצים שקט נפשי - אפשר להגיע לזה רק אם אנחנו בוחרים בזה. לא שום דבר חומרי [מזוייף גם מתאים פה] אחר יעזור.
זה בדיוק מה שמלמדים בהיגמלויות. מכל דבר.
אז שוב, עוד פוסט שכזה [היפי למדי - זה טוב!]
נתראה באחו הפתוח, ילַדי!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
