סיפורו של מישו
|
 כינוי:
בן: 31 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
make it real, not fantasy
הם צודקים.
המתנחלים מתכלים אליהם [איזה משחק מילים משעשע], המדינה מקפחת אותם, הצבא מתעלל בהם, ברחובות צועקים עליהם שימותו - והכול בגלל המוצא שלהם.
אבל בכל זאת, ההחרמה של המוצרים זה היה אחד מהדברים הכי מיותרים שהם יכלו לעשות.
זה לא תורם לשום דבר, רק מגביר את הסכסוך הישראלי - פלסטיני.
ומתי? - דווקא כשיש התחלה של שיחות קירבה.
מילא אם זאת היתה קבוצה קטנה של אנשים, אבל כשהממשלה כופה את זה היא גם לא נותנת למי שרוצה עוד לעשות קשר טוב ולסיים את הסכסוך המזדיין הזה.
זה מראה על הטפשות של בני האדם - לא חושבים רחוק.
בין אם זה כשבונים להם בורידים בתים מצוחצחים ליד הרפתות שהם חיים בהם [כמובן בגלל "מחסור בתקציב"], או טרור [שבא באופן אדיוטי להביא לשוויון זכויות] - שני הצדדים יוצאים מטומטמים, בין אם זה השלטון או גם חלק מהאנשים - הם טובעים בתוך משחקי האגו של עצמם, אונסים את האמונה שלהם בשביל לתת לעצמם תירוץ, ואחרי זה עוד מאמינים בזה.
מתי כולם יעזבו את כל האגו המנופח שלהם, ויחליטו לחיות כמו שצריך?
הפסימיים: אף פעם, משמע - חייבים להילחם על שלנו עד שיגמר.
האופטימיים: חייבים להמשיך לנסות, זה מגיע לאט לאט
הקיצוניים: הפירוש שלנו לאמונה שלנו הוא הנכון! כל מי שמתנגד צריך למות!
האדישים: תנו לי לחיות בבועה שלי, לי לא אכפת
לאחר פוסט כלכך דכאוני, אני חייב לציין שלמרות זאת - אני שמח יותר מילד קטן שקיבל דובי ליומולדת [פי 1000 בערך]
זה חשוב להיות שמח, אפילו כשהמצב חרא!
אז תשארו אופטימיים, ותחייכו מתי שרק אפשר!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
