מזמן לא חלקתי את חכמתי האינסופית עם העם היושב ב(פלאפל של) ציון. אז התפנתי מלימודי התואר שלי, מהעבודה וחיי החברה ויצרתי מעט זמן פנוי וירטואלי כדי לכתוב את השורות האלו.
למה? בגלל הפוסט הזה המטיל את איימתו על ה"מומלצים" ובעיקר תגובות התת-רמה שקיומו הוליד. אני פשוט לא יכול לעמוד מנגד כשאני רואה כשל ערכי כלכך חמור בסדרי גודל של פרשת קצב כפול מסמך גלאנט כפול מדיניות המיסוי יוצרת הפערים החברתיים (הגדלת הרגרסיביים על חשבון הפרוגרסיביים למי שמבין) וכל זה בחזקת ועדת ששינסקי.
לגופו של עיניין, הפוסט הזה והתגובות הנספחות מציגות לראווה (לדעתי) את בסיס כל הבעיות שלנו כעם, כאזרחים, כישות וכקבוצה שאמורה לשרוד כמקשה אחת של פרטים יחידים. הפוסט הזה, שנבע מהבעת תסכול עמוק של הכותבת על משהו די הוגן מן הסתם גלש לפסים תוקפניים ובכך חשף את מה שרובנו לא ממש רוצים לראות ביומיום, את חוסר הקוהרנטיות שלנו כקבוצה, כעם ישראל, כמדינה. את השנאה וחוסר הסובלנות שאנו רוחשים בלב (וגם מחוצה לו) כלפי פרטים אחרים בקבוצה המצומצמת ממילא שלנו. למי שזה עוד לא חלחל לתודעה מדינת ישראל היא מדינת מהגרים שקולטת יהודים ולא יהודים שרוצים להשתייך אליה ולחיות בתוכה. המקום הזה בניגוד למדינות מהגרים שקיימות כבר מספר מאות כמו ארה"ב קיים בקושי 62 ובמבה שנים במתכונת הנוכחית שלו ואם בארה"בים נפלה שלהבת (מדינות כמו ארה"ב שגם עוד לא השיגו קוהרנטיות יחסית לאחר קיום ממושך) אז מה יגידו אזובי ישראל?
בואו ואגלה לכם. לא יגידו כלום! למה כלום? כי אנחנו מיישמים הלכה למעשה את הביטוי הפרד ומשול. רק שאנחנו מפרידים את עצמנו מעצמנו ועקב כך נמשלים ע"י כל דחפין. בזמן שכל עדה ממשיכה לשנוא את העדה השנייה במקום לעבוד בשיתוף פעולה אנו מקבלים ב"חוסר ברירה" כל גזרה שנוחתת עלינו, מבפנים ומבחוץ, כקבוצה (עליית מחירי הדלק, הטלת מיסים חדשים חדשות לבקרים) וכיחידים (מי מכם לא ניסה להילחם אי פעם באורנג' או יס לבד או ניסה לארגן חרם צרכנים שהסתכם באח+חבר+הכלב של השכן?). על ערבות הדדית אין בכלל מה לדבר, זה חזון העצמות היבשות משנות ה50 של המאה הקודמת. מתי בפעם האחרונה הצליח להתארגן כאן חרם צרכנים ראוי לשמו? אמממ... תנו לי להיזכר.... אה כן, א-ף פ-ע-ם. כי כל אחד קבור ב-ד' אמותיו ומסרב לצאת כי הוא מניח שלאנשים מסביב לא יהיה איכפת. כי הם עסוקים מידיי, עסוקים בלשנוא אחד שאר פרטי הקבוצה ולנסות לשרוד כיחידים כשכל אחד שם לשני רגליים. מה שמוציא אותי מדעתי יותר מהכל זה שהאינדיוידואליזם הרדיקלי שפושע במחוזותינו גורם לכל אחד לרצות להגן רק על האינטרס או הירכתיים שלו גם אם זה בא על חשבון שאר הקבוצה תוך כדי התעלמות מוחלטת מהעובדה המנצנצת עם החצים והנאונים שבצורה הזו בסוף כולם נדפקים וכל אחד מקבל פחות ממה שהוא היה מקבל לו כולנו היינו פועלים כקבוצה.
אני אישית, רואה שחלק גדול מהעניין הינו פועל יוצא בצורה ישירה של נפילת כור ההיתוך המרכזי של הארץ שהוא צה"ל, התפוררות מודל "צבא העם" בלשון חוזי מבנה המדינה בעבר. מנסיוני האישי, שרות ביחידה סגורה פותר הרבה מאוד בעיות מהסוג הזה וגורם לכל (כמעט כל) פרטי הקבוצה להכיר אחד בשני ולהפוך למקשה אחת שיכולה לעבוד יחד כדי להשיג מטרה משותפת. אז אם רוצים, יכולים. אז כן, הייתי קבור 5 וחצי שנים בבסיס סגור, ולא, לא שמעתי שם יותר מידיי הגיגים בסגנון, "_______ מסריח תחזור ל______" (מלא שם עדה וארץ מוצא או גוף בוטאני כהשקפתך).
מה שעוד יותר לא מובן לי זה חוסר ההבנה הבסיסי של הרעיון שאנחנו משפחה מאוד קטנה שחייה בבניין דירות עם שכנים מאוד לא סימפטיים. ובעוד אתם רואים רוסים, תיימנים, מרוקאים, צ'רקסים, דרוזים, פולנים, פרסים, חלאבים, גרוזינים (כמובן) ושות' השכנים שלנו רואים אותנו כגוף אחד שיש לכלות את כל איבריו ללא יוצא מן הכלל. שכולנו יושבים באותה סירה שלצערי לא יודעת לצוף בים התיכון בו רוצים לשכן אותנו, שהקסאם בשדרות והגראד באשקלון והקטיושה בנהריה לא עושות את האבחנות הקטנות האלה. הממשלה לא מטילה מיסים לעדות בצורה סלקטיבית וקרטל סלקום-אורנג'-פלאפון או הבנקים רואים בכולנו את אותו הארנק המהלך שאפשר לשלוח עליו ידיים ללא כל התנגדות מצידנו (כי הרי לא נתאחד חלילה, הפרד ומשול כבר אמרנו?). אירגוני "זכויות האדם" (שמשום מה מפחדים שיגלו מה מקור המימון שלהם אל אף שיש את חוק חופש המידע) לא מתעסקים בזוטות כמו מאיזה עדה שר הביטחון או ראש המוסד, הן מבאישות את ריחנו בעולם כקבוצה, החרמות הקטנים (בנתיים) שאנחנו סופגים נספגים בנו כקבוצה וכל המשק אוכל חרא (סליחה על הביטוי) מזה שקרנות בסקנדינביה מכרו את האחזקות שלהן באלביט מערכות לדוגמא. ותתפלאו, גם לאחמד מעכו לא איכפת מאיזה מוצא הבחורה היהודיה או הלא יהודיה שהוא חוטף ואונס ליד כרמיאל. ובשורה התחתונה במקום להתנהג כקבוצה ולהשיג את המטרות שלנו ולקבל בתמורה חיים נוחים יותר אנו עסוקים בלפנטז על המקצוע של האמא של מי שנמצא לידנו ומה נקודות הציון המדויקות של הצומת בה היא עובדת ובעיקר בפיתוח אינטנסיבי של צרות העין בכמות הכסף שהיא מרוויחה.
נכון, הבדלי התרבות קיימים, וחלקם קשים מאוד לגישור אך כפי שמוכיח או לפחות הוכיח פעם צבא הגנה לישראל בהחלט ניתנים לגישור אם רוצים מספיק. אז כן, יש תרבויות יותר שקטות ויותר רועשות, יש תרבויות עם אוכל בעל ריח שמריח רע לאחרים ויש ויש ויש.... אבל בסוף כל מי שהוא לא אנחנו רואה אותנו כקבוצה ומתיחס אלינו כקבוצה לטוב ולרע.
בשורה התחתונה או שאנחנו נשרוד כקבוצה או שניכחד כקבוצה או שנאבד את הזהות שלנו ונתערבב בתוך קבוצה אחרת שבה כולנו נהיה יהודונים מסריחים, אין אופציה נוספת, אין "ד. אף תשובה אינה נכונה". אז או שאנחנו שורדים בתור עם ישראל או שמחכים שפשוט ימחקו אותנו מעל פני האדמה. או שאולי כבר אפסה תקווה ושום דבר טוב לא יהיה כאן ואז מוטב לנו לא להמתין לסוף הבלתי נמנע ופשוט נדפוק ברז ונשאיר את הדרוזי עם האדמה שלו ונחזור הרוסי לרוסיה, התימני לתימן, הגרוזיני לגרוזיה, המרוקאי למרוקו, הפולני לפולין העירקים לפיגועי ההתאבדות בעירק והפרסים.... בכם אני מקנא הכי פחות. תפנימו, או שאנחנו כגוף אחד שמים רגל על הגז ומתקדמים או שנודה בכך שנחלנו כישלון חרוץ, נגיד תודה לבן גוריון והרצל, נחזיר את המפתחות כי לא יכלנו לנהוג מהסיבה הפשוטה שהיד שונאת את הרגל והעין לא מוכנה לעבוד עם מערכת העצבים ונמלא אחר בקשתו של הח"כ הנכבד אחמד טיבי ונכבה את האור בנתב"ג כשהאחרון יוצא.
ונסיים במערכון הזה משנת 1973 שלדעתי זה הומור שחור במיטבו. תראו אותו ותראו את עצמכם, אותנו.
עריכה : יאאאאא ביצ'ז!!!! שלוש (זה השלישי) מתוך ארבעת הפוסטים האחרונים שלי היו במומלצים (הפוסט של "עדכון ללא עדכון" לא נחשב).
העדכון הזה הינו חסר תוכן לחלוטין (שלא כהרגלי) שכן אני מרגיש מאויים שיסגרו לי את הבלוג עקב חוסר עדכונים זמן ממושך. למה? כי אני קבור בעבודה \ תואר יותר עמוק ממה שאנשי הרוח הישראלים חושבים שהם. אז אין לי זמן לעבוד גם במכולת בהתנדבות.
אני מקווה שיהלומים האינטלקטואליים שלי וזיוני המוח הבלתי נדלים שלי לא חסרים לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הגרוזיני מהמכולת