המכולת של הגרוזיני

מה קורה ביז'ואים? הכל טוב?

איתי מצויין, תודה ששאלתם.

אתמול הגיע היום הגדול, פשטתי את מדי וקבלתי חוגר מילואים.
וואו, לא מאמין שזה קורה.
אחרי 8 שנות שרות ו13 שנים במדים (הייתי שוחר) באחת הפכתי לאזרח.
עכשיו כשאני חושב על זה, בעצם עשיתי 2 ושני שליש שרות של בן או 4 פעמים שרות של בת במדינתנו השוויונית להפליא.

אז איך אפשר לסכם בפוסט 8 שנים של עשייה בלתי פוסקת?
כשאני מביט לאחור יש לי רגשות מעורבים, מעורבים מאוד.
מאחורי כמה וכמה תעודות הצטיינות, כ10 תעודות הערכה, מגוון תפקידים עצום, החל מטכנאי בבסיסים ועד לתפקיד מרכזי במטה.
שירות משמעותי לכל הדעות.
כשאני חושב על זה, עשיתי כלכך הרבה דברים החל מלעבוד דרך לחנך עד לנהל ולהתעסק בקשרי חוץ.
אני חייב לציין שהדבר שאני רואה כחשוב ביותר מכל הדברים האלו הוא חינוך של חיילים שהיו תחתי והפיכתם לאזרחים ואנשים טובים יותר.
בשנים האלו עברו תחתי כמה עשרות חיילים, חלקם במצב קטסטרופאלי.
יצא לי לדחוף חיילים להשלים בגרויות, להוציא חיילים מסביבת סמים, לקחת חיילת לעשות הפלה בלי שאף אחד ידע,
לעזור לחיילים בודדים לרכוש בגדים ולפעמים אפילו אוכל, לארח אותם בביתי כשלא היה להם לאן ללכת,
ללמד אותם דברים בסיסיים שההורים אף פעם לא טרחו ללמדם והכי חשוב, להיות היחיד שאומר להם שהוא מאמין בהם.
אפילו אותי זה הפתיע עד כמה המשפט הקטן "אני מאמין בך" יכול לשנות אדם מקצה לקצה.
אחד המקרים שאני הכי זוכר היה כלקחתי את האוטו של ההורים שלי ונסעתי שעה וחצי להביא חיילת שלי שנתקעה ב2 בלילה,
לבד, בחור כלשהו, בדרך חזרה היא נשברה לחלוטין והתחילה לספר לי בדמעות את סיפור החיים שלה, זה היה פשוט מזעזע.
היא לא יכלה להתקשר לאבא שלה כי הוא היה מכה אותה, מסתבר שכל הסימנים על גופה שהייתי רואה מידיי פעם הם בעצם תוצר
של אלימות קשה במשפחה עם אב אלכוהוליסט.
יצא לי להתחנן למפקד היחידה לא לשפוט חייל שנתפס גונב קרטון חלב ו2 גביעי קוטג' מהמטבח כדי שיהיה לו מה לאכול בסופ"ש.
יצא לי להוציא בכוח נשק טעון מידייו של חייל שלא נשאר לו איש בעולם כי משפחתו וחבריו התחילו להתכחש לקיומו לאחר שיצא מהארון.
והרשימה עוד ארוכה, לצערי ארוכה מאוד.
אחד מהם אפילו התחיל לקרוא לי אבא, זה מוזר שאדם שקטן ממך רק ב3 שנים קורא לך אבא כי לדבריו עשיתי בשבילו הרבה יותר ממה שהאב הביולוגי והמאמץ שלו גם יחד.

מה עוד? עברתי גם את לבנון השנייה וגם את עופרת יצוקה ועוד שלל מבצעים קטנים וגדולים, סודיים יותר וסודיים פחות.
הייתי טכנאי, הייתי ראש צוות, הייתי מ"ע הייתי נגד על תקן קצין, הייתי הרבה דברים.

בסופו של דבר התגלגלתי לתפקיד המקצועי ביותר שאפשר במטה.
קיבלתי 2 מערכות לא מתפקדות בשלבי קריסה מתקדמים, כאשר על כל מערכת היה אחראי פעם סרן.
והינה, אני רס"ל עושה תפקיד ש2 סרנים ביחד כשלו בו. זה המצב.
תוך שנתיים הצלחתי בדרכים לא דרכים וכמעט ללא תקצוב (כי אין כי קיצצו כבר הכל) להעמיד את 2 המערכים האלו על הרגליים ועוד על הדרך לעזור לאנשים
בתפקיד דומה לטפל במערכים שלהם.

והינה כאשר הגיע הזמן של צה"ל לפרוע את חובו ולקדם אותי בדרגה, הפלא ופלא, אין.
יותר נכון לא שאין, פשוט יקבל את זה מי שהשקיע את זמנו בפוליטיקה במקום בעבודה.
מי שהתחבר לאנשים הנכונים, מי שהיה מקורב לתא"ל הנכון.
אני לא חושב שחשתי כלכך נבגד מעולם.
בנימה מאוד עצובה זו, עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד, הפרתי חוזה והשתחררתי.
לא האמנתי בעצמי שאי פעם אגיע למצב שאני אפר חוזה עם צה"ל.

והינה, היום אני בחוץ לאחר 8 שנים, עם 1500 ש"ח חיסכון בבנק, ללא שקל בפנסיה כי הייתי במסלול פנסיה תקציבית הישן.
פשוט נמאס לי. זה לא יתכן שאני אשרת בשכר רעב כי אני פטריוט וככה יתיחסו אלי.
כאן עוד לא אמרתי את המילה הטובה כלפי האזרחים חסרי התודה שיש כאן, לא פעם שמעתי את המילים "אוכל חינם" ובטח כבר יש לך בית ו2 מכוניות.
בדרך הביתה ב10 בבוקר אחרי 3 ימי עבודה רצופים ושעתיים שינה כל לילה הייתי שומע אנשים אומרי "תראו מה זה, 10 בבוקר והוא הולך הביתה".
6 שעות מטכ"לי זה המלצה, כשצריך אז לא מקבלים את זה.

איך אומרים? בסופו של דבר הכל לטובה, עוד לפני שהשתחררתי כבר הייתה לי עבודה, עם שכר יותר מכפול מכמה שקיבלתי בקבע,
עם ליסינג, עם מניות חברה, עם שעות מוגדרות, עם פיתוח אישי ועם תנאים שלא חלמתי עליהם בכלל.
פשוט חטפו אותי, מה זה חטפו? טוב שהם לא חיכו לי בשער היחידה עם וואן שחור, אלת בייסבול ושק.

שזה מביא אותי לחלק העצוב באמת בכל הסיפור, צה"ל שהתגייסתי אליו הוא לא צה"ל שאני רואה היום.
כמעט כל חתך הגיל שלי הלך הבייתה. עמוד השדרה של צה"ל שהוא רס"לים וסרנים, האנשים המקצועיים באמת, פשוט הולכים הביתה בהמוניהם.
צה"ל לא יכול להתחרות בשום דבר עם המעסיקים הגדולים.
אבל עכשיו, לאחר מחדל העלאת גיל הפרישה המצב פשוט קטסטרופלי.
הזקנים נשארים כי אי אפשר לשלוח אותם הביתה, מי שיוצא לפנסיה מקצצים לו את התקן ואי אפשר לקדם צעירים והם פשוט הולכים הביתה.
כשצה"ל יהיה מורכב מקצינים ונגדים בגילאי 50+ שכבר בקושי יכולים לזוז וחיילי חובה לא מקצועיים, מישהו יצטרך להקים עוד וועדה כדי להבין איך זה קרה.
הרי ברור לי, שמה שרס"ל וסרן יכולים לעשות בגילאי ה20 המאוחרים וה30 המוקדמים והתנאים בהם הם יכולים לעבוד הם פשוט התאבדות לאנשים בגיל 45-50 עם ילדים,
אדם בן 50 שורד הרבה פחות טוב כמה לילות רצופים ללא שינה מאדם בן 20 וזו עובדה, בלי קשר לרצון שלו.
חוץ מזה, כיוון שיש כלכך מעט תקנים לקידום, הפוליטיקה סביבם עצומה, כך שמקדמים את הפוליטיקאים הטובים יותר, לא את החיילים הטובים יותר מה שיהווה פגיעה אנושה בצה"ל בעתיד,
כי פוליטיקה עושים במקום לעבוד, אחרי הכל יש רק 24 שעות ביממה.
כמו כן, הבעיה היא שחיילי חובה רואים הכל, הם רואים איך מתיחסים לאנשים בגיל שלי ופשוט מסרבים לחשוב אפילו על להשאר בקבע.
הכי גרוע, בעייני הינו משבר המנהיגות בצה"ל, כשאני מביט בשדרת הפיקוד ואייני רואה אף מפקד שאני יכול להגיד שאני רוצה להיות כמוהו, יש כאן בעיה חמורה. חמורה מאוד.

אז הינה, גם אני כבר בחוץ, שמח וטוב לב, נהנה מחופש מוחלט, ללא מדים, ללא חברה, ללא שום מחויבות, רק אני עם עצמי לפני תחילת ההעסקה שלי.

אז שיהיה לכם המשך יום פורה ונעים.
ביז'ו במיל'

ווהו, זה היה זריז.

מה שמתקשר בצורה מאוד אירונית לפוסט אחר שהיה במומלצים "בשביל זה אני חייל" שנמצא בקישורים בצד.

תודה לכל מי שהמליץ.

וואו, אפילו כאן הכל פוליטי, דחפו את הפוסט הזה לחדשות של נענע תחת הכותרת "לאחר העלאת גיל הפרישה המצב מדרדר".

מצחיק איך כל אחד מנסה להדגיש את המטרה שלו.

אבל היי, לפחות זכיתי להופעת אורח בעמוד של חדשות נענע10. (: שיא חדש למכולת

אבל למה לעזעזל הכל עם תמונה של גנצי בן?  תשנו את זה ללסקוב, בר-לב, דיין או רבין. כפרעעעע עליכם!!!