הרבה פעמים יוצא לי לחשוב על המוות..
על מה אם , מה אם אני לא אהיה כאן
למישהו יהיה אכפת ?
מענין שאני מגיעה תמיד לאותה תשובה.. לא.
אולי יהיו כמה אנשים..אבל תכלס ? זה אחלה פתרון
בלי לנסות להיות מושלמת, בלי ההרעבות, העצבים, הבכי
בלי האכזבות, וכן, גם בלי אהבה
השלווה, השקט, השינה, ההרעבה בלי באמת להיות מורעבת
נשמע טוב לא ?
זה גם מה שאני חושבת..
אני כ"כ רוצה את זה פתאום..אבל אין לי אומץ..אפילו לזה אין לי - פחדנית
קמתי לפני שעה וכבר אכלתי סלט ירקות עם קצת קוטג' 5%, קצת בייגלה ובמבה.. ומעדן 0%
בערך יוצא 300 קל' בהגזמה
ברור לי שלא אוכלים יותר היום..אני גם לא רעבה
פותחת בצום 25 מעכשיו..לא יהיה בעייתי כי מחר אני לא בבית עד 6 .. אז פשוט להעסיק את עצמי, זה הכל
באלי לבכות..ואין לי סיבה אפילו. נו , מתוסבכת כבר אמרתי ?
אני כ"כ דיכאונית .. העיקר להסתיר
שכלפי חוץ הכל יראה מושלם, אבל כמה אפשר? כמה ?
אמנם כישורי המשחק שלי די טובים .. אבל כמה עוד אפשר לזייף חיוך ? לזייף צחוק ? לזייף שמחה ?
להגיד שאני לא אוהבת להצטלם, שתכלס אני לא רוצה לראות כמה שמנה אני אחר כך ?
להגיד שאני צמחונית כי אני לא אוהבת בשר, ובעצם לוותר על משהו שאהבתי כל החיים שלי?
להגיד שאני לא אוהבת פיצה, מלוואחים או ג'חנון, ותכלס לא לגעת בזה כי זה משמין ?
כמה עוד אפשר? כמה אפשר להחזיק?
קשה לי, ואני חושבת שאני צריכה עזרה.. אבל ממי ? מי יאמין שלבחורה שמנה יש הפרעות אכילה ודיכאון כרוני ? D:
אף אחד, בגלל זה אני לא מבקשת עזרה.. כי מי ירצה לעזור? מי יאמין לי? :\