הוא לא גבוה ולא נמוך, הקוסם שלי. ממוצע. אולי כדי לא להתבלט.
הוא מדבר באורח מתון. לא מהר מדיי אבל לא לאט מדיי. אולי כי כל מה שיש לו לומר תמיד בעל חשיבות, ותמיד נכון. אומרים שאין אדם שלא טעה ולא טועה, אבל אני מכירה אותו (ככל שניתן להכיר אדם שראשו מבצר ועיניו חומות), מחוץ ומפנים, ויודעת שהוא האדם שהמציא את דרך-המלך.
הוא וויתר על ניסיון להיטמע בחברה, להיות חלק ממנה- או כך לפחות אמר (ככל שהיטבתי להכיר אותו, למדתי שמילותיו הן ברוב המקרים דו-משמעיות). הוא הסתגר בדירתו, לבדו כמעט לחלוטין. כשתמהתי על בחירתו, טען שלא את עצמו הוא כולא- הוא עצמו חופשי, ועיניו נוקבות את החומות. הוא כולא את העולם החיצון ומשליך אותו מחוץ לדירתו.
בבדיחות הדעת, ומתוך רצון להמשיך שיחה קלילה שטוותה אט-אט קורי רצינות, החלטתי להמשיך במשחקו. אם העולם החיצון הוא הכלוא, היכן הכלא?
העולם החיצון הוא-הוא כלאו, ברכתו וקללתו של העולם החיצון, אמר ברצינות תהומית. הנדתי את ראשי וציטטתי את Nowhere Man של הביטלס. הוא חייך, והשיב שהעולם אינו, ומעולם לא היה, בפקודתו. הרי הצהיר שהוא כולא את העולם החיצון בתוך עצמו. אמרתי שהוא, שדוגל בחופש הבחירה, מפר בכך את תורתו שלו; כליאה היא כליאה, מופשטת ככל שתהיה. הוא הציע שנעבור לסלון במקום לשבת במטבח הצפוף. לא חזרתי על דבריי, ועל השאלה הגלומה בהם- זו הייתה הפעם הראשונה שלא מצא מלים לסתור את דבריי. אבל היום, אני יודעת שצדק.
עריכה: השיחה הזו באמת התקיימה, מספר שבועות לפני כתיבת הקטע הזה. ה"קוסם" הוא חבר טוב, שביקש שלא להיחשף והציב זאת כתנאי כשביקשתי את רשותו לפרסום הקטע. הוא קורא כאן, ומכיוון שאנשים מסויימים כבר יצרו אתי קשר בנוגע לזהותו, אני מבהירה שלא ייחשפו פרטים בנושא. אי-אלו שיודעים, מתבקשים לשמור את הידע המסויים הזה לעצמם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
känslomässig