הנה מספר תהיות;
אף אחד בעולם הזה לא תהה איי-פעם האם מה שאנחנו מכנים אהבה ממבט ראשון קיימת? כלומר, מכל ההיבטים ההגיוניים, זה מגוחך לגמרי. אין אדם שאפשר לחבב ישר. קצת מרושע מצדי לבצע השוואה כזו, אבל זה לא שונה בהרבה מביסוס דיעה על מוצר שאתה מתכנן לרכוש. אחרי הכל, בימינו "רוכשים" חברים, אחרי מדידה, שקילה, ודיון מעמיק עם המוכר ומספר מומחים נוספים על טיב ואיכותו המוצר, ובעיקר על העמידות שלו לאורך זמן. זה, בערך, מה שאנחנו עושים. ומכך נובע, שאדם שתראה בפעם הראשונה בחייך, סביר להניח שלא תחבב אותו מיידית. אין משיכה ראשונית, אין דם הולם באוזניים. זרים אנחנו וזרים נישאר, לא?
לא! D:
אני לא מאמינה באהבה ממבט ראשון. אני כן מאמינה בחברים ממבט ראשון.
את יאנה, החברה הכי טובה שלי, פגשתי איי-שם בשלהי היסודי, במחצית השנייה של כיתה ה'. עברתי מנתניה להוד השרון, והושיבו אותי לידה. יותר מאוחר אמרתי לה שידעתי שנהיה חברות טובות מהרגע שנפגשנו. היה (ועדיין יש) לנו כל-כך הרבה במשותף.
במקרה של אהבה אני בהחלט תומכת בפסקה שלמעלה. אחרי הכל, אתה מתאהב באישיות, לא בחיצוניות.
זו, בכל אופן, דעתי, וסתם משגע אותי לשמוע אנשים שבטוחים שיפגשו את הנסיך שלהם, ישימו עליו את העיניים והופס, מתמוססים בלבבות ורודים נוסח בראנג'לינה.
ציטוטים, רבותיי, ציטוטים.
איילת (עליי): "חסר לך בורג."
סשה: "אני תמיד מוכן לדפוק לה פטיש בראש."
-
אימא (אחרי שעה של התחרפנות עם אחותי הגדולה): "בנים גידלתי ורוממתי."
-
טניה: "חפשי אותי בנרות."
אני: "זה לא שקל לפספס אותך."
Bye Fuckers.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
känslomässig