אני הייתי כאן תמיד, המבט.
הסתכלתי סביב, גם עם לא נראיתי, הקשבתי נפעמתי, ושתקתי.
החיוך, חיוך הטוב לב, המוכר.
אני הייתי כאן, לא מאתמול, ולא משלשום, מתמיד.
מחכה עם הזמן החולף והארוך, שנעלם בתוך שניה, כמו חול מבין האצבעות.
והוא הגיע לו פתאום, ושינה את המבט.
המבט שהיה שם תמיד, רצה לצאת החוצה ולצרוח, לצאת החוצה, ולאהוב, לצאת, לנשק לחבק ולהרגיש.
ושהכל כבר היה לו, ושהכל נמצא ביד....
הבנתי, הכל היה כאן תמיד, רק ליד.
יום נהדר אהובותי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: