אני יודעת זה מאוד מהר הפרק הקודם היה היום בבוקר, פשוט זה יצא פרק כל כך יפה, שלא יכולתי לא לפרסם,
אני רוצה לתת קרדיט ענק לתמר, שעזרה לי. מאודדדדדדד..........
פרק 7
"אמממ דניאל?”
הסתובבתי וראיתי מולי את רונה.
"אממ היי..” אמרתי
"רציתי להגיד לך תודה.”
היא אמרה
"על מה?”
"על זה ששברת אותו, גם לי הוא שבר את הלב כמו לחצי שכבה בערך, ואת היחידה שהצליחה... אמממ להרוס אותו.”
חייכתי , שמחתי שהצלחתי איך שהוא לשמח מישהי או כמה בנות אבל, זאת לא אני, ממש לא שמחתי לשבור אותו.
הלכתי לכיוון הכיתה והתקדמתי למקום שלי, שלי ושל רוי, ומכניסת הכיתה, ראיתי אותו יושב שם, עם פנים נפולות כאילו הרסו אותו.
כל כך לא שמחתי.
היום עבר נורא, הייתי צריכה לשבת לידו, המבט הפגוע בעיניו, המבט המתחרט, עם כל הפעמים שהוא הביט בי במין מבט שלא הבנתי, את המבט הזה הבנתי, ואני כל כך כעסתי עליו, לא האמנתי שאני בכלל, אוכל לסלוח,
זה לא שהיינו ביחד, לא היינו זוג, פשוט נקשרנו אחד לשניה.
כל היום, הסתכלנו, לא הסתכלנו אחד בשניה, ברגע שנישמע הצילצול של השעה האחרונה יצאתי במהרה מבית הספר, אפילו לא חיכיתי לעפר.
לא רק רוי, אלא גם מה שאמא אמרה לי היום, בבוקר הרס אותי, הייתי חייבת לספר לעפר.
הגעתי הביתה ועליתי למעלה,
שמעתי את דלת הבית נסגרת, אז ישר צעקתי לעפר.
"מה? מה הצעקות.” הוא עלה.
"בוא רגע אני צריכה לדבר איתך.” אמרתי בשקט.
וסימנתי לו עם היד לשבת על המיטה לידי.
"מה? מה הרצינות?” הוא אמר וחייך.
עם הוא רק היה יודע מה אני הולכת להגיד לו, החיוך שלו היה נמחק בשניה מהפנים.
"תפסיק להיות ציני, זה רציני.”
"מה?”
"תקשיב, אמא דיברה איתי היום, והיא אמרה לי משהו שנורא הכעיס אותי, ובגלל שאתה אח שלי, ובגלל שאני כבר לא יכולה לשמור בבטן, אני חייבת לספר לך.”
"אבא, כאילו שלנו, התקשר, והוא רוצה קשר.”
"מה?” הוא אמר מופתע.
"הוא התקשר ואמר שלמרות שהוא יודע שאתה לא רוצה שום קשר איתו הוא רוצה קשר איתי.”
"ואת רוצה קשר איתו?”
"אני לא יודעת.”
"אני לא מאמין שאת אפילו שוקלת את זה, הוא כאילו הבן אדם הכי דוחה שיש, הכי.....”
הוא קם מתוך עצבים.
"אני.. אני לא, תרגע, עפר שב, אני יעשה כל דבר בידיעה שלך על תדאג.”מלמלתי.
"אבל..”
"אתה אח שלי ותאמין לי שאני אוהבת אותך המון, אני לא יעשה משהו שיכעיס אותך.” קמתי וחיבקתי אותו.
הדלת נפתחה וקטעה את החיבוק שלנו.
"אממ היי אמא.” אמרתי.
"היי מתוקים שלי, זוכרים את שולי?”
"אמא של רוי?” עפר ישר קפץ.
"כן. יש לה היום בערב יום הולדת, והזמינו אותנו, הולכים בשבע.”
"אני לא באה"
"יותר נכון אנחנו לא באים.” עפר אמר.
"אתם מאוד באים, אני לא שאלתי אלא הודעתי.”
היא אמרה. ויצאה מהחדר.
"אוחחחח....” אמרתי בעצבים.
"אני לא יכולה יותר אני לא רוצה לראות אותו, אני לא יכולה לראות אותו, “
"זה הורג אותי...” מלמלתי.
"הוא אמר או עשה משהו היום?”
"לא אבל המבט הזה אוחחח... עזוב לך להתארגן.”
החלטתי להתלבש הכי יפה שאני יכולה..
לבשתי חצאית ג'ינס גבוה, ובתוכה חולצה בצבע שמנת,
נעלתי מגפיי UGG קצרות בצבע חום, וג'קט עור.
התאפרתי, עשיתי פן, ויצאתי מהחדר.
ירדנו למטה, ונכנסנו לאוטו, הנסיעה הייתה קצרה נסיעה של 5 דקות והגענו,הרבה מכוניות עמדו ליד הבית ומוזיקה נשמע מהגינה, קולות של אנשים נשמעו, ונכנסו לגינה.
אני ועפר דיברנו בנינו, וראיתי, את רוי בזווית העין, ניסיתי להתעלם ממנו,
התקדמנו לכיוון שולי, אמא של רוי ואמרנו לה מזל טוב,
"אההה אממ דניאל רוי שם חמודה.” היא אמרה וסימנה לי עם היד. חייכתי והסתובבתי, תפסתי בידו של עפר והלכנו לשבת בצד.
אחרי 10 דקות של דיבור די שקט, עפר סימן לי עם הראש שרוי מתקרב.
"כן רוי מה אתה רוצה?” עפר ישר קפץ ואמר.
"אני יכול לדבר איתך?” הוא פנה אלי
"לא, ממש לא, רוי אין לנו על מה לדבר.” אמרתי
"בבקשה.” הוא חייך חיוך קטן.
"אמרו לך לא, מה אתה לא מבין עוף מפה.” עפר אמר.
רוי הסתובב והלך.
קצת התעצבנתי, על עפר שהעיף את רוי כי מצד אחד נורא רציתי אותו לידי לראות אותו לשמוע את הקול שלו, אבל מצד שני, לא יכולתי שהוא יהיה לידי, הייתי באמת פגועה.
החלטתי שאני לא יכולה המוח אמר לי ללכת אליו והלב אמר לי לא.
פשוט קמתי ונכנסתי לבית,הלכתי 'לשטוף ידיים' במטבח
ברגע שסגרתי את המים וניגבתי את הידיים הרגשתי נשימות על הצוואר שלי.
הסתובבתי בבהלה אחורה וראיתי שאני ורוי קרובים אחד לשני מאוד, סנטימטרים ספורים היו בין הפנים שלנו.
"איזה יפה את.” הוא לחש לי.
הריח המשכר שלו חדר לאפי, וחום גופו הורגש טוב על גופי, הייתי מסוחררת ממנו, הרגשתי משותקת.
הוא הסתובב ואחז בידי, ומשך אותי למעלה לחדר שלו.
החדר היה די חשוך, רק האור הקטן על השולחן כתיבה היה פתוח, והאיר טיפה את החדר.
הוא הושיב אותי על המיטה והתיישב לידי, קרוב מתמיד.
"אוח כמה התגעגעתי אלייך.” הוא לחש והתקרב עד יותר.
היה שקט, רק רעש חרישי מלמטה נשמע, והוא התקרב.
הרגשתי את שפתיו, נוגעות לא נוגעות בשפתי,
ידיו אחזו בידי, כאילו לא משחרר גופו נצמד לגופי, ושפתייו סוף סוף נישקו אותי.
עצמתי את עיניי וחייכתי נישקתי אותו בחזרה, כל כך חיכיתי לרגע הזה, כל כך.
הנשיקה העדינה הזאת, הפכה לעט לעט לסוערת יותר,והרגשתי אותו נצמד יותר אלי.
מתוך הנשיקה הוא מלמל..
"גם אני... אוהב..”
הלב שלי פעם ברמות שלא יכלתי כממעט לנשום,
עד שהבנתי מה אני עושה ועצרתי אותו.
"אוי כמה חיכיתי לזה.” הוא אמר.
"תכננת את זה?” אמרתי בחיוך.
"כן.” הוא אמר, והתקרב כדי לנשק אותי עד פעם.
עצרתי אותו במהירות, ונתתי לו נשיקה קטנה.
"זה מה שאני מקבל?” עם הוא רק היה יודע שאולי ממני הוא לא יקבל יותר.
"אתה חייב לי קודם כל הסברים.”
"אני יודע" הוא מלמל בבושה.
"אני יודע שפגעתי בך ומאותו רגע, אני מצטער על כל שניה, אני כל כך מצטער, ומבין את מה שעשית, תאמיני לי היית חכמה מעוד פגעת בי במקום הכי עמוק, ובזמן הכי לא צפוי, פגעת בי איפה שאני פוגע בכולן, והצלחת לשבור לי את הלב.
את שינית אותי אני מבטיח לך שאני לא יעשה כזה דבר לעד מישהי בחיים, זה לא יהיה באמת שינית אותי, גם עם זה הלך בדרך הקשה, זה קרה.
ואני באמת באמת באמת, אוהב, אותך ורוצה רק אותך.”
"אתה אוהב אותי?” מלמלתי
"כן, ואני יודע שאת גם אותי.”
לא רציתי שהוא יצפה יותר מידי אז שיקרתי.
"לא אני לא כבר לא.”
הוא נראה המום.
"אז למה נישקתי אותי?, למה? למה את משקרת לי ולעצמך?”
"אני יודע שאת אוהב אותי.”
" אני לא רוי ואני לא רוצה שנהייה ביחד.”
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: