אני לא מאמינה. אני לא מסוגלת להאמין. להפנים. לעכל את זה. את רק עכשיו היית פה. חיית, צחקת.. רק לפני כמה ימים דיברנו..
ליז העליז שלי.. ילדונת קטנה.. אני לא מאמינה שכבר הלכת.. עוד לא אמרת להיתראות.. אני לא מאמינה שירדת למטה.. אני לא מאמינה שאלוהים לקח עוד נשמה טהורה.. אותך. ליזי.. לא הכרתי אותך הרבה זמן, רק כמה חודשים, אבל גיליתי בנאדם מדהים. את נשמה טהורה, את בנאדם מקסים. לא היית צריכה להלקח מאיתנו, בטח שלא כל כך מוקדם.. עוד לא בת 17.. ליזוש, אני אוהבת אותך ותמיד אוהב ילדונת.. אני לא מאמינה שזה קרה. אני יודעת על זה כבר שעות, ועדיין לא מבינה.. עדיין לא עיכלתי. הפסיכולוגית שלי התקשרה אליי היום בבוקר כדי לשאול לשלומי, לדעת אם אני יודעת מי נהרג ואת מי משם אני מכירה. אז עוד לא ידעתי. אחרי השיחה איתה קמתי ובדקתי. את היית אחת מהשניים. לא עיכלתי. התחלתי לבכות ולתת אגרופים לקיר תוך כדי שאני מגדפת את הרוצח הבן כלבה הזה. אחרי זה פשוט עשיתי כל דבר שהוא כדי לברוח, להדחיק. לחשוב ולקוות שזה לא קרה... בריחה.
עקרתי עשבים בגינה עם ידיים חשופות רק כדי לנסות להמיר את הכאב הנשפי בכאב פיזי. זה עזר לכמה רגעים. לא יותר. הידיים שלי שורפות וכואבות, אבל כל פעם שכאב לי נורא בידיים מהעקירה, הזכרתי לעצמי שלך היה הרבה יותר כואב מהכדור שחדר אלייך.. אז המשכתי. ועכשיו.. עכשיו אני שוב כנראה אברח..
אז ליזי, נשמה טהורה קטנה, שמרי על עצמך שם למעלה, שמרי עלינו.. ותגידי איך זה מרגיש להיות שם, איך זה נראה. אם שווה להגיע לשם. תבואי לבקר בחלומות, במראות.. תתגלי אלינו ותחייכי אלינו.. כמו פעם.. עם הצחוק שלך.. אם יהיה אפשר, ננקום את דמך, את נשמתך שנלקחה לשווא..
ליז, אנחנו אוהבים אותך, ולנצח נזכור אותך, ואת התאריך הארור שבו נלקחת לנו... ה- 1.8.2009
אוהבת וזוכרת תמיד,
מאקסי.. :'(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: