מי היה מאמין שאני אקשיב לקישה? לא אני בכול מקרה
החופש עוד מעט נגמר[ 8 לספטמבר בשבילי אם אתם שואלים-עוד חודש בדיוק]
אני מרגישה שלא עשיתי הרבה בחופש הזה, וזה מבאס..
כי זה החופש ה-גדול, אבל מה אני יכולה לעשות, אין לי חברים פה:(
לעבור עיר זה קשה במיוחד כשכבר עברתי כמה בחיים שלי.
וכול פעם מחדש לעבור זה כבר כמעט מתסכל, ואני אומרת כמעט
כי עוד מעבר אחד כזה ו
אני אתאבד.
נמאס, אני מבינה שההורים שלי דואגים לי לקריירה ולאונ' והכול וזאת
הסיבה העיקרית שעברנו לפה אבל עדיין,
בסופו של דבר, אני בן אדם.
גם אם אני הבן אדם הכי רע בעולם, אני בן אדם.
אז כן, חברות שלי אומרות לי שזה בטח קל לי להתחיל בית ספר חדש
בגלל שאני רגילה למעברים,
אבל הן לא מבינות שגם אם אני אעבור חמש-מאות פעמים,
אני לא אתרגל
זה קשה להתחיל תיכון כשאני לא מכירה אף אחד, אין לי חברים,
אני לא מכירה במיוחד את האיזור.
אבל מה שאמא שלי תמיד אומרת לי:
אני אהיה בסדר.
אבל השאלה מתי? מתי אני אהיה בסדר? מתי כול הטירוף הזה של לעבור דירות ייגמר?
מתי?
והפעם אני באמת בספק שזה יעבור ושאני אהיה בסדר.
אני שונאת את התקופה הזאת.
כול הזמן יש לי ups and downs.
זאת חרא הרגשה, אבל אני מנסה להישאר אופטימית לשם שינוי אבל אני לא מצליחה ><
אם אני לא אתגבר על הדיכאון בקרוב, אני לא יודעת מה יהיה עם עצמי ..
ולסיום תמונה של קנדה שעיצבתי מה דעתכם?
דרך אגב 6:43 בבוקר אצלי עכשיו...נשארתי ערה כדילדבר עם בן אדם שאני אוהבת <3
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: