מכירים את ההרגשה הזאת שלא אכפת לכם מכלום?שאתם אטומים מרגשות?
שאתם לא מרגישים כלום ולא אכפת לכם מאף אחד?
שבמקום לב יש לכם קרחון אחד גדול?
אני כן מקווה להרגיש את ההרגשה הזאת, הרגשה של מליונים!!
בוא נגיד שאני מבינה שהבן אדם שהיה הכי חשוב לי בעולם, לא שם עליי.
כול כך לא שם עליי.
לא אכפת לו ממני , והאמת אני מבינה אותו, קשה לסבול אותי, אבל אם הוא סבל אותי כול כך הרבה שנים
מה השתנה? אולי זה הוא שהשתנה ? או אני?
דיברתי עם חברה קרובה שלי על זה.
והיא נתנה לי עצה אחת אולי קצת מרושעת וחסרת הגיון אבל נכונה:
שימי זין.
עכשיו זה מאוד קשה לשים זין במיוחד שאין לי אחד כזה
אבל היא צודקת אני צריכה להתעלם ממנו כמה שרק אפשר וזה בלתי אפשרי במיוחד שברגעים אלו ממש אני מדברת איתו בפייסבוק..
וזה קשה..
אבל מה אני יכולה לעשות?
אם יש בן אדם אחד שאני מכורה אליו, זה אליו.
וחבל שכך.
אבל אני עובדת על זה.
ובאמת שלא אכפת לי כבר אם אני מדברת איתו או לא.
כמובן שאני אוהבת אותו.. זאת בכלל לא השאלה, אבל לפעמים נראה לי שלא אכפת לו ממני בשיט.
שהוא מדבר איתי רק כי הוא מרגיש חייב לי, אבל זה בסדר לאט לאט, אני מתחילה לאהוב אותו פחות ופחות, נראה לי ששנינו מרגישים בזה.
כול פעם שאני מציעה לו לבוא לסקייפ זה תירוצים כמו אני צריך להתקלח, אני ערום, אני אוכל, אני הולך לאוכל, אני הולך לקחת את אחות שלי מהגן.
ובאמת אני מבינה שזה קורה לפעמים אבל כול פעם?
וכשהוא צריך אותי בסקייפ, זה לא משנה אם אני בשיחה או לא, אני חייבת לנתק כי זה חשוב.
אבל סך הכול הבנתי למי אכפת ממני מי מחזיר לי אסמסים או לא מתנתק לי בפרצוף או מסנן אותי..
אז תודה לכול מי שהיה שם בשבילי בתקופה האחרונה והלא פשוטה הזאת,
ולכול מי שלא,
well I don't give a fuck anymore
באלי לכתוב שיר באנגלית..
אולי פוסט הבא..
מזמן לא כתבתי..אני חייבת לפתח את כישרון הכתיבה שאין לי
ביי:) ותספרו איך עובר עליכם החופש...יש מישהו שרוצה לחזור לבית ספר חחח? [אני מאוד מקווה שלא]
סלמאת :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: