סיפורים בהמשכים.

וואווו!!! איזה הישג!! פרק חדש תוך 9 ימים!

תהנו :)

פרק שביעי- שמועות

שפתיה נפתחו אוטומטית ולשנו של בריאן גלשה לפיה. היא הרגישה את ליבה מאיץ וידיה נשלחו אוטומטית לשיערו. הוא תפס במותניה והרים אותה, היא מצידה ליפפה את רגליה סביב מותניו והרגישה את גופה נמחץ בין גופו ובין הקיר.

בריאן הכניס את ידו לתוך חולצתה וליטף את גבה, מעביר בה צמרמורות שלא הצליחה להרגיש עם אף אחד אחר. אפילו לא דרק.

"לא!" ג'יימי התעשתה וניסתה להרחיק את בריאן ממנה. הוא המשיך להחזיק אותה, פניהם היו במרחק סנטימטרים ספורים והיא הרגישה את נשימתו על פניה. היא הביטה בשפתיו המושלמות וזה בלבל אותה, היא לא זכרה מה היא רצתה לומר.

ההיגיון הבריא אמר לה להסתלק משם, לברוח משם בצרחות. הלב אמר לה לנשק אותו לפני שיהיה מאוחר מדי. ג'יימי כל כך רצתה להקשיב לליבה הפעם.

"אני... אני לא יכולה." היא מלמלה, נכנעת להיגיון.

"למה?" בריאן שאל.

"כי אני עם דרק. לא נפרדנו. אמרתי לך, רק באתי לראות מה קורה איתך." היא לחשה והרגישה איך בריאן מתרחק ממנה. עכשיו היא נעמדה.

"אל תקשיבי לשמועות ג'יימי, הן דבר מסוכן." הוא חייך בהרבה אהבה עצמית, פותח לה את הדלת.

ג'יימי הסתובבה ויצאה מהדירה. הדמעות פרצו מיד כשנכנסה למעלית.

*

"ג'יי, בובי, תפסיקי לבכות. בבקשה." ג'ונתן ישב על הספה כשראשה של ג'יימי מונח על ברכיו והושיט לג'יימי טישו.

"אני מצטער," טובי ישב על הרצפה מולם וליטף את שיערה, "אם הייתי חושב בכלל שזה מה שיקרה לא הייתי מבקש ממך ללכת. אני כל כך מצטער ג'יימי." הוא ניסה לחייך אליה.

" זה בסדר," ג'יימי קינחה את אפה, קולה רעד, "אף אחד לא חשב שזה יקרה. אני כזאת מטומטמת!" למרות שניסתה להפסיק לבכות היא לא הצליחה, הדמעות המשיכו לרדת.

"ג'ונתן?" אליסון הופיעה בפתח המסדרון, לבושה בפיג'מה ומשפשפת את עינייה.

"אני בא מותק. טובי, תשתלט על הבלאגן שלך." ג'ונתן סינן והרים את ראשה של ג'יימי. טובי התיישב במקומו.

"היה לי סיוט." ג'יימי שמעה את קולה של אליסון מקצה המסדרון וחייכה. אליסון התרגלה מהר מאד לחיים איתם, לסמוך עליהם.

"מה אני יכול לעשות?" טובי שאל והמשיך ללטף את שיערה של ג'יימי.

"כלום. זאת רק אני שמטומטמת ונפלה בזה. אני לא יודעת מה לומר לדרק, אני חייבת לספר לו." ג'יימי התייפחה.

"ג'יימי, מה שמעת על הדרק הזה בכלל? ג'ונתן סיפר לי שאת יוצאת עם דרק אריקסון. הוא מסוכן." טובי אמר וג'יימי התיישבה מיידית.

"מה זאת אומרת?" היא שאלה, מוחה את הדמעות בשרוולה ומחכה לתשובתו של טובי.

"אל תסתכלי עליי ככה, אני רק אומר לך מה ששמעתי. אני לא מכיר אותו אבל הבנתי ממישהי שעבדה איתו איזה ארבעה חודשים שהוא לא הבן אדם הכי תמים וטוב לב שהיא הכירה. יכול להיות שהוא השתנה אבל אני לא יודע ג'יימי, פשוט תזהרי." טובי אמר וחייך חיוך מתנצל.

"הדרק שאני מכירה הוא בן אדם מקסים וטוב לב, הוא הציל אותי מעצמי לא פעם ולא פעמיים והוא עושה הכל על מנת שיהיה לנו טוב כאן אז אל תזיין לי את השכל." ג'יימי הרגישה את לחייה מתלהטות.

"ג'יימי! שפה! ואל תעזי לדבר ככה לטובי, הוא רק דואג לך!" ג'ונתן הופיע מהמסדרון והביט בג'יימי במבט חמור.

"אם לא הוא אז לא הייתי במצב הזה בכלל!" ג'יימי התרתחה לחלוטין עכשיו.

"שלא תעזי!" ג'ונתן הניף מולה אצבע מזהירה והיא השתתקה, ג'ונתן מעולם לא כעס עליה. היא כנראה באמת הגזימה.

"אני מצטערת טובי, אני יודעת שאתה רק רוצה את טובתי אבל שמועות זה דבר מסוכן, אסור להאמין להן." ג'יימי חזרה על דבריו של בריאן וטובי חייך אליה חצי חיוך.

"זה בסדר ג'יימי." הוא אמר ואסף את המפתחות מהשולחן, "אני חושב שאני אלך." הוא ניגש לנשק את ג'ונתן אך זה הזיז את פניו.

"אל תלך." ג'ונתן לחש וג'יימי השפילה את מבטה, כועסת על עצמה על כך שפגעה בו.

"אני חושב שאני לא כל כך רצוי כאן עכשיו, אני רק פוגע. אני אדבר איתך." טובי חייך אליו באהבה ונישק אותו.

"טובי, תישאר. אני באמת מצטערת." ג'יימי ניסתה לגרום לו להישאר, היה לה כל כך קשה עם העובדה שמה שהיא עושה פוגע בג'ונתן. נכון, היא רצתה שטובי ילך אבל לא בתנאי שזה יפגע בג'ונתן.

"זה בסדר ג'יימי, באמת. אני חיי עם בריאן, אני יכול לדעת מתי אני פחות רצוי." הוא אמר והלך.

"אני מצטערת ג'ונתן." היא אמרה וג'ונתן הניד בראשו.

"לילה טוב ג'יימי." הוא הסתובב והיא שמעה את דלת חדרו נטרקת. הדמעות חזרו לעיניה.

*

"היי." דרק אמר כאשר ג'יימי נכנסה למשרדו והזיז את כיסאו אחורה, מסמן לה לשבת עליו.

"היי." ג'יימי חייכה, בפעם הראשונה מאז מה שקרה עם בריאן.

"הכל בסדר? את נראית כאילו בכית כל הלילה." דרק העביר את ידו על לחיה של ג'יימי והיא השפילה את מבטה.

"נדבר אחרי העבודה טוב? זה לא במקום עכשיו." היא גיחכה, מי היא שתגיד לו שזה לא במקום? זאת החברה שלו.

"איך שאת רוצה." דרק חייך ונישק אותה, "אבל אם כך אז אני חייב לחזור לאיזה מסמך. נלך לאכול ישר אחרי העבודה?"

"כמובן." היא נשקה לו קצרות וקמה ממנו. יוצאת מהחדר.

בדרך כלל הימים של ג'יימי במשרד עוברים מהר. מאד מהר. היום עבר על ג'יימי באיטיות בלתי נסבלת. השעון נראה כאילו הוא מנסה להתעלל בה, המחוגים לא זזו.

דווקא באותו היום הטלפון שתק ולג'יימי לא הייתה יותר מדי עבודה, מה שאפשר לה לחשוב על הכל. היא הרגישה כאילו שטן ומלאך יושבים על כתפה ומנסים לשכנע אותה מה לעשות.

המלאך לחש לה שהיא חייבת לספר לדרק על מה שקרה, שהיא לא יכולה להשאיר את זה לעצמה. אם היא רוצה קשר טוב ובריא היא לא יכולה להחביא את זה.

השטן אמר לה שהיא יכולה לנצל את העובדה שדרק לא יודע ולהמשיך להיות עם בריאן במקביל, הרי מי כבר יפגע?

המלאך אמר לה שהקשר עם דרק יעשה לה רק טוב, שאין שום סיבה שיקרה משהו לא טוב אם היא תספר לו, הרי היא בכלל עצרה את בריאן.

השטן אמר לה שבריאן יכול להביא אותה למקומות שבהם היא עוד לא הייתה, למקומות שאליהם לא תגיע עם אף אחד אחר.

"את מוכנה?" קולו של דרק הוציא את ג'יימי מבועת המחשבות בה הייתה.

"כן." ג'יימי ניסתה להעלות חיוך על פניה ולקחה את מעילה מהמתלה.

"אני דואג לך." דרק אמר כאשר התיישבו במכוניתו.

"אין לך למה, באמת. אני בסדר. אני צריכה לספר לך משהו אבל בוא נשב לאכול קודם טוב?" ג'יימי הניחה את ידו על ידו של דרק והוא חייך והתחיל לנסוע.

תוך כמה דקות הם הגיעו למסעדה. ג'יימי תמיד הופתעה מכך שחיכה להם שולחן ושהמלצר תמיד ידע לזהות אותם כשהגיעו, לא משנה אם הם היו במסעדה הזאת קודם או לא.

"מה קרה ג'יי?" דרק שאל כאשר המלצר סיים לקחת את ההזמנה שלהם.

"בריאן נישק אותי." היא עצמה את עיניה ואמרה במהירות. לרגע היא לא שמעה כלום. לא את קולו של דרק, לא את נשימתו, אפילו לא את כל הסובבים אותה.

"אוקיי." דרק אמר לבסוף.

"אוקיי?" ג'יימי פקחה את עיניה בבלבול.

"כן, אוקיי." היא ראתה את חזהו עולה ויורד במהירות.

"מה זאת אומרת אוקיי?" ג'יימי לא הצליחה להבין. הוא פשוט בסדר עם זה?

"ג'יימי, מה את רוצה שאני אגיד? אמרת שהוא נישק אותך, לא את נישקת אותו. אני רוצה להאמין שעצרת אותו ולא נתת לזה להמשיך. אני לא יודע למה נפגשת איתו ולמה נתת לזה לקרות אבל לא החבאת את זה, פשוט באת ואמרת לי. אני לא יכול לכעוס עלייך." דרק אמר וג'יימי ניסתה למצוא שביב כעס או ציניות בקולו. כל מה שהיא מצאה היה אמת.

"אני כל כך מצטערת." היא אמרה והרגישה איך עיניה מתמלאות בדמעות. נמאס לה לבכות כבר.

"היי, ג'יי," קולו של דרק היה רך, "אמרתי לך, אני לא כועס. הכל בסדר בייב." הוא לקח את ידה וליטף אותה.

"אתה כל כך מדהים, אני לא יודעת איך אפשרתי לזה לקרות בכלל." היא מלמלה מתחת למעטפת הדמעות וניסתה לנשום בצורה סדירה.

"זאת לא אשמתך." הוא חייך אליה וניגב את דמעותיה. מישהו כחכח בגרונו לידם.

"סליחה." המלצר חייך בביישנות והניח מול כל אחד מהם צלחת עמוסה באוכל.

"תודה." ג'יימי ודרק חייכו אליו.

"בתיאבון." הוא מלמל וברח משם.

ג'יימי צחקה ודרק חייך אליה. היא לא הצליחה לקלוט איזה מזל יש לה שמישהו כמוהו רוצה אותה.

*

"שבי." ג'ונתן אמר בשנייה שג'יימי נכנסה הביתה.

"הכל בסדר?" היא הניחה את התיק שלה ליד הספה והתיישבה לידו. היא ידעה שג'ונתן עצבני עליה על מה שקרה ערב לפני עם טובי אך לפי הבעת פניו היא ידעה שזה לא קשור לזה. לא ישירות לפחות.

"אנחנו הולכים לדבר על מה שטובי אמר לך אתמול על דרק." ג'ונתן אמר ולפני שג'יימי אפילו הצליחה לחשוב על לקום בעצבים ג'ונתן תפס בידה, "אל תחשבי על זה אפילו. אנחנו הולכים לדבר על זה. בין אם את אוהבת את הרעיון ובין אם את לא. הבנת?" הוא שמר על טון יציב אך ג'יימי הבינה שכדאי לה לעשות מה שהוא אומר, שהוא לא יפגע בה אם לא אבל שהיא תאכזב אותו.

"אוקיי." היא לחשה.

"לפני הכל, אני דורש שתתנצלי כמו שצריך בפני טובי. הוא מרגיש לא בנוח לבוא לכאן בגלל שאת החלטת להתפרץ עליו ולהאשים אותו בדברים שגם ככה הוא הרגיש אשם עליהם וללא סיבה. נכון, הוא ביקש ממך ללכת לראות את בריאן אבל הוא לא תיאר לעצמו שזה מה שיקרה אז תתאפסי על עצמך ותתנצלי. הוא דואג לך בדיוק כמוני." ג'ונתן אמר וג'יימי הנהנה.

"אני באמת מצטערת ג'ונתן. אני אתנצל גם בפניו אבל אני רוצה להתנצל גם בפנייך. אתה תמיד דואג לי, אני יודעת שלא היית מכניס לכאן מישהו שלא היה טוב לך. טוב לנו. אני יודעת שהכל מדאגה." ג'יימי הביטה בו והוא חייך חיוך קטן ועקום.

"אז בואי נדבר עכשיו על הקטע עם דרק. ג'יימי, מה את יודעת עליו?" ג'ונתן שאל וג'יימי ניסתה להתעלם מהחום שעלה לה לראש.

"אני יודעת שהוא מדהים, שהוא דואג לי בכל צורה אפשרית ושהוא יעשה הכל בשביל שאני אהיה מאושרת. אני יודעת שהוא אוהב אותי ושהוא עשיר ושאם מישהו יסתכל עלינו מהצד הוא יגיד שאנחנו לא מתאימים, שאנחנו באים מעולמות שונים לגמרי, אבל אני לא מרגישה ככה. הוא גורם לי להרגיש שלמה, הוא גורם לי להרגיש כאילו אני שווה משהו. אני באמת לא מבינה מה כל הסיפור הזה שלכם אתו." ג'יימי אמרה וג'ונתן שתק, "תגיד משהו." היא לחשה.

"לפני עשרה חודשים המזכירה שלו האשימה אותו בהטרדה מינית. היו שמועות שהוא שיחד את השופט, שדרך אגב היה איזה חבר של אבא שלו, לשחרר אותו. הוא לא מי שהוא נראה שהוא ג'יימי. את צריכה להבין שלא הכל הוא כמו שהוא נראה. אני רק דואג לך, טובי רק דואג לך." ג'ונתן אמר וחיכה לתגובתה של ג'יימי.

"איפה שמעת את זה?" ג'יימי שאלה. היא לא יכלה להאמין שדבר כזה נכון, היא לא יכלה להאמין שמישהו כל כך מדהים ודואג וסלחן יהיה מסוגל לעשות דבר כזה נורא.

"זה היה בכל החדשות, את פשוט לא טורחת לפתוח עיתון או טלוויזיה." ג'ונתן אמר. הוא פחד שג'יימי הולכת להישבר, שהיא הולכת לבכות. הוא ראה אותה בוכה כל כך הרבה פעמים בחודש האחרון, בשבוע האחרון, שהוא לא היה מסוגל לעמוד בזה יותר.

ג'יימי ניסתה לחשוב על דרק במצב כזה. היא ניסתה לחשוב עליו כמישהו שפוגע במישהי אחרת ככה, שמטריד מישהי אחרת. היא לא הצליחה לחשוב על זה דרק, אותו האחד ששמר עליה מהכל, שנתן לה כל מה שרק רצתה, שכמה שעות קודם לכן סלח לה על כך שהתנשקה עם בריאן, כאחד שיעשה משהו כזה. ממש לא.

"אני לא מאמינה לזה. זה הכל שמועות. שמועות זה דבר מסוכן ג'ונתן, רוב הזמן הן בכלל לא נכונות." ג'יימי אמרה לבסוף.

"ג'יי-" ג'ונתן התחיל לומר אך ג'יימי קמה וקטעה אותו.

"אני לא רוצה לשמוע ג'ונתן. תשאיר לעצמך את כל השמועות האלו. אני לא מאמינה לזה וזה סופי. אתה וטובי דואגים ואני מבינה את זה אבל אני ממש לא יכולה להאמין לזה. ואתה, אתה אפילו לא פגשת את דרק ואתה כבר ממהר לשפוט אותו ככה. ובגלל מה? בגלל משהו שהתקשורת אמרה? אותה התקשורת שדאגה לסקר עשרות פגיעות בילדים ורציחות בשכונה שבה גדלנו בתור שטויות? בתור זבל שאמור להראות לעולם שאנחנו שכונת מצוקה? ששום דבר לא יכול להציל אותנו מעצמנו? אני פשוט מאוכזבת ממך." היא אספה את תיקה ויצאה מהדירה, מחייגת לדרק.

כעבור כמה דקות דרק היה בקצה הרחוב שלה וג'יימי נכנסה למכוניתו.

"מה קרה ג'יי?" דרק ישר חיבק אותה.

"כלום, קצת רבתי עם ג'ונתן. אני בסדר. אפשר ללכת אלייך? אני רק רוצה לישון." היא הניחה את ראשה על החלון והוא הנהן והתחיל לנסוע.

כשהגיעו לדירתו של דרק ג'יימי נכנסה להתקלח ודרק בינתיים נכנס למיטה.

כשג'יימי יצאה מהמקלחת דרק כבר ישן. היא הביטה בו ודקירת אכזבה הורגשה בליבה. היא כל כך רצתה שזה יהיה בריאן שישכב במיטה עכשיו, היא כל כך רצתה להרגיש את שפתיו, את עורו צמוד לעורה, את נשימתו מתערבבת עם נשימתה.

היא ידעה שהיא התפרצה על ג'ונתן, היא ידעה שהוא בטוח שהיא מאוהבת בדרק מעל הראש. היא רצתה להיות מאוהבת בו, היא באמת רצתה. היא אפילו הייתה מסתפקת בלאהוב אותו.

היא מאד חיבבה את דרק. מאד. היא חשבה שהוא מדהים, היא לא פקפקה לשנייה במה שהיא אמרה לג'ונתן לגביו. אבל, והיה אבל מאד גדול, היא לא הרגישה אליו עשירית ממה שהיא הרגישה לבריאן.

ג'יימי הניחה את ראשה על הכרית והרגישה את ידו של דרק מתהדקת סביבה.

"לילה טוב." הוא מלמל וג'יימי עצמה את עיניה.

"לילה טוב." היא לחשה ונרדמה ישר.

*

"בוקר טוב!" דרק נשק לשפתיה של ג'יימי כאשר היא יצאה מהמקלחת, "הכנתי ארוחת בוקר. אנחנו צריכים לדבר." הוא חייך.

"אוקיי..." ג'יימי הביטה בדרק בחוסר הבנה והתיישבה על אחד הכיסאות במטבח, לוקחת לפיה פיסת פנקייק, "וואו, זה מעולה דרק!"

"תודה." דרק חייך והתיישב מולה, "אנחנו צריכים לדבר על בריאן." הוא אמר ישירות, לא מחכה שנייה נוספת.

"מה יש לדבר עליו?" ג'יימי התבלבלה לשנייה. היא חשבה שהם סגרו את נושא בריאן בארוחת הערב יום לפני.

"יש שמועה שמסתובבת ואני חייב לבדוק אותה. בסדר?" דרק שאל בזהירות.

"בסדר." ג'יימי אמרה בחשש.

"יש שמועה שאת מאוהבת בבריאן." דרק אמר וג'יימי הרגישה את נשימתה נעצרת.

"דרק..." ג'יימי מלמלה ודרק התיישר בכיסאו.

"אני מבין שזה נכון." הוא אמר והשתהה קצת לפני שהמשיך לדבר, "זה בסדר ג'יימי, אני מבין. אני לא יכול להכריח אותך לאהוב אותי." דרק אמר. הוא כבר לא חייך.

ג'יימי לא ידעה מאיפה דרק שמע את השמועה הזאת אבל באותה השנייה לא היה לה אכפת. מה שהיה לה אכפת ממנו הייתה העובדה שהיא לא הצליחה להבין האם השמועה נכונה או לא, האם היא מאוהבת בבריאן או לא. נכון, היא הרגישה משהו חזק, מאד חזק, כלפיו אבל היא לא ידעה אם היא מאוהבת בו. היא ידעה שרק כאשר תאמר את זה מפורשות היא תדע האם זה נכון או לא.

"אני לא יודעת אם זה נכון." ג'יימי אמרה ומיד הרגישה שזה שקר, היא מיד הבינה שזה נכון, שאולי היא כן מאוהבת בו.

"ג'יימי, זה בסדר." דרק אמר ולקח חתיכת פנקייק.

"אני מצטערת שזה נגמר ככה." ג'יימי התנצלה, "אני אאסוף את הדברים שלי מהמשרד מחר." היא קמה ולפני שהספיקה להתקדם לאסוף את הדברים שלה מחדר השינה דרק עצר אותה.

"לא התכוונתי שזה יגמר. דברים יכולים להשתנות. את יכולה להתאהב בי." דרק תפס בידה בחוזקה וג'יימי הבחינה בזיק של משהו שלא הכירה בעיניו.

"דרק, אני לא יכולה להיות איתך כשאתה חושב שאני מאוהבת במישהו אחר ואני בכלל לא בטוחה אם זה נכון או לא. אני צריכה לסדר את הדברים ביני ובין עצמי ורק אז אני אדע אם אני יכולה להיות איתך או לא. אני באמת מצטערת." ג'יימי הניחה את כף ידה הפנויה על ידו של דרק שאחזה בה ושחררה את אחיזתו. היא שפשפה את ידה, אספה את דבריה והתקדמה לדלת.

"ג'יימי?" היא שמעה את קולו של דרק מאחוריה והסתובבה, "זה בסדר, אני מבין." הוא חייך וג'יימי חייכה אליו בחזרה.

"ביי דרק, תודה על הכל." היא נשקה ללחיו ויצאה מהדירה.

ג'יימי לא ידעה לאן רגליה ייקחו אותה. היא ניסתה לחשוב מה לעשות, היא ניסתה להבין מה הדבר הנכון לעשות. כל מה שהיא רצתה היה ללכת לדירתו של בריאן ולנשק אותו כמו שבחיים לא נישקה מישהו.

בלי לשים לב היא מצאה את עצמה בקצה הרחוב של בריאן. היא התקדמה צעד ועוד אחד. היא עצרה ונשמה וניסתה לשכנע את עצמה לא לעשות זאת. היא עצרה ליד בית שבחצרו שיחקו ילדים וניסתה לומר לעצמה שאת זה לא תוכל להשיג עם בריאן, היא עצרה ליד בית שבמרפסתו ישבו זוג זקנים מחובקים וחייכו אליה וניסתה לומר לעצמה שעם בריאן זה בחיים לא יקרה.

נשארו לה שלושה בניינים לעבור עד שתגיע אליו, שלושה בניינים שנראו כל כך רחוקים וכל כך קרובים באותו הזמן. שני בנייני מגורים ובניין אחד נטוש.

לבסוף ג'יימי החליטה.

היא רוצה אותו. היא צריכה אותו. היא תלך אליו.

כשהייתה במרחק כמה צעדים מהכניסה לבניין הדירות בו גר בריאן הרגישה ג'יימי יד חוסמת את פיה בחוזקה ואת גופה נגרר לבניין הנטוש.

-

תראו באיזו שעה אני מעלה פרק כדי להספיק לתת לכולכם מתנה לפסח! מקווה שזאת מתנה מספיק טובה! ;)

ועכשיו הודעה משמחת!

אני ממש ממש שמחה לומר כי אחרי כל הזמן הזה ולמרות ההפסקה שלקחתי יש 102 מנויים בבלוג!

לכתוב זה אני הולכת לשלוח לכל המנויים חלק מהפרק כמה ימים לפני שאני אעלה אותו (או מתי שיצא) ולשלושת המנויים האחרונים (100,101,102) חלק נוסף (קצר יחסית, כדי שאף אחד לא יקנא ).

באמת שכייף לחזור לכאן, לראות את כל התגובות של כולכם כאן (חלקכם נמצאים כאן המון זמן כבר וזה כל כך כייף לראות את זה, זה מרגש להכנס ולראות תגובה של מישהי שקוראת כאן שנה או שנתיים).

אוהבת את כולכם ומאחלת לכם חג שמח,

רוני (שתמשיך לשאול עד שמישהו יענה לה- מישהו כאן נוסע לRock Im Park או מכיר מישהו שנוסע?).