"החבר שלה?" ליאם שאל והתחיל לצחוק, "למה אני לא מאמין לזה?"
"אם אתה מאמין או לא מאמין זה כבר לא העסק שלנו, עכשיו עוף מכאן." אמרתי ולפני שליאם הספיק לומר או לעשות משהו נוסף משכתי את רומי איתי והלכנו משם. לא היה אכפת לי שגיא ואיתי נשארו שם, לא היה אכפת לי מחבורת הבנות שעמדה שם המומה, לא היה אכפת לי מליאם שנראה היה כאילו עוד שנייה הוא חונק מישהו, לא היה אכפת לי מכלום.
"מה אתה דפוק?" רומי שחררה את ידה מידי כשנכנסנו למבנה בית הספר וגררה אותי לשירותי הבנות.
"אני חושב שקצת אסור לי להיות כאן." אמרתי בציניות ועמדתי לצאת אבל הפעם היא תפסה בידי.
"אתה מנשק אותי, אחר כך הולך, אחר כך לא מדבר איתי שבוע ובסוף עוד אומר מול כולם שאתה החבר שלי? מה עובר עלייך?!" רומי צעקה ואני הרגשתי איך כל העצבים עולים לי, מי היא חושבת שהיא?
"את חתיכת מפגרת. אז נכון, טעיתי ונישקתי אותך ואז עוד הלכתי ולא אמרתי כלום אבל את פשוט הילדה הכי אגואיסטית ומעצבנת שהכרתי אי פעם! חשבת אולי עליי בכל הסיטואציה הזאת? מה אני מרגיש? ומה שהיה עכשיו בכלל דפוק! את לא רצית להיות שם איתו, את לא יכולה להכחיש את זה, אני מכיר אותך מספיק זמן בשביל לדעת את זה! גיא חושב שעשיתי את זה בשביל להוציא אותך משם, כולם בטוחים שזה נכון אבל לא באמת אכפת להם, לאף אחד לא אכפת. את שואלת מה עובר עליי כשבעצם היחידה שאת יכולה להתלונן עליה זאת את. אז תעשי לי טובה רומי, תפסיקי להיות כזאת ילדה קטנה." צעקתי. לא היה לי אוויר, לא חשבתי על מה שאני עושה או אומר, לא חשבתי על ההשלכות של כל זה, לא חשבתי על זה שאנשים יכולים להיות בתאים, שאנשים יכולים לשמוע אותנו. לא חשבתי.
"אני מפגרת? אני? אתה הסתכלת על עצמך לאחרונה? אתה חתיכת דביל שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו ומאחרים ומאשים את כולם בשטויות שהוא עושה! אתה קורא לי אגואיסטית בזמן שאתה בכלל לא חשבת על מה שאני מרגישה! על זה שהחבר שלי נפרד ממני שניה וחצי לפני שנישקת אותי, על זה שאתה החבר הכי טוב של אח שלי, על זה שמעולם לא הסתרתי כלום מגיא ועכשיו אני לא יכולה לספר לו כלום, על זה שהנשיקה הזאת גרמה לכל כך הרבה בלאגן! נמאס לי ממך, נמאס לי מהשטויות שלך, נמאס לי לראות אותך או לשמוע עלייך, אני לא מבינה איך אתה יכול לחיות עם עצמך! אני לא יכולה להיות איתך כמה דקות אז אני באמת לא מבינה איך אתה, גיא ואיתי יכולים להיות איתך כל הזמן!" רומי העיפה את ידה באוויר ואני תפסתי אותה שנייה לפני שפגעה בלחיי.
"צאי. לי. מהחיים." הדגשתי כל מילה ויצאתי משם. הרגשתי כאב עצום בחזי, קשה היה לי להאמין למה שהרגע הלך שם. רומי, הילדה הקטנה והתמימה שאני זוכר מאז ומתמיד, אותה האחת שתמיד צחקה איתי וישבה לראות איתי סרטים, אותה האחת שמאז ומתמיד הייתה בין היחידים שהגנתי עליהם, היא זו שהצליחה לשגע אותי לחלוטין. רומי לא יצאה אחרי, לא שמעתי את הדלת נסגרת שוב או צעדים נוספים חוץ משלי. כולם כבר היו בשיעור מה שגרם לי לנשום לרווחה ולהיות בטוח בכך שאף אחד לא ישאל אותי עכשיו כלום.
"מה קורה תומר?" חיים השומר שאל אותי כשעמדתי לצאת מבית הספר. בדרך כלל, חיים לא היה נותן לתלמידים לצאת ככה סתם אבל אחרי ארבע שנים של בלאגן בבית הספר חיים היה כמו המוסקטר הרביעי בחבורה שלנו, הוא הכיר אותנו וידע עלינו כמעט הכל.
"זבל חיים. מה איתך?" שאלתי אותו והוא חייך.
"חיים." צחק, "מה קרה מותק?" שאל מיד.
"סתם, נשים." חייכתי, חיים תמיד התלונן על אשתו אבל ראו עד כמה אהב אותה, "יום טוב חיים!" יצאתי והוא הצדיע לי בחיוך רחב וחזר לשבת ולחכות לתלמיד הבא אשר ינסה להבריז.
הכאב העצום בחזה לא עבר, הוא נשאר שם ולא הסכים לעזוב. לא הצלחתי לנשום, לא הצלחתי להפסיק לרעוד, כמעט ולא הצלחתי למנוע מהדמעות לרדת. וכל זה, כל הסיטואציה הזו, זה כל כך עיצבן אותי. מה אני כמעט בוכה כמו ילדה קטנה? מה אני מתעצבן מילדה קטנה? למה אני נותן לה להשפיע עליי כל כך? הרי בסופו של דבר, היא ממש לא הראשונה או העשירית שנישקתי, כבר עברתי את השלב הזה, אז מה גורם לזה להיות כל כך שונה? מה גורם לזה להפריע לי עד כדי כך? למה אני לא יכול פשוט לעבור על זה?
הכרחתי את עצמי לנשום באופן נורמלי, הדבר היחיד שלא הצלחתי לשנות היה הגוש הגדול שהיה תקוע בחזי והעיק עליי.
זה לא יכול להיות שזה בגלל שהיא אחות של גיא, זה לא יכול להיות בגלל שאני מסתיר את זה ממנו. זה לא שקרה משהו מיוחד, זה פשוט שנישקתי אותה. בעצם, היא זאת שנישקה אותי בהתחלה! לא אני אותה! אבל מה זה משנה? שה לא מה שיגרום לגיא לא לשנוא אותי. ואיך הוא יגיב בכלל? איך אני אוכל לספר לו את זה אחרי מה שקרה עם מתן ושלומי? הוא התחרפן שהוא שמע את זה וזה אפילו לא היה קשור אליו!
'איפה אתה אחי? אתה גאון. תודה על קודם עם רומיJ' קיבלתי הודעת אסמס מגיא.
'לא היה לי כח לבית ספר. נתראה בים אחרי הצהריים.' כתבתי לו בחזרה ולפני שהספקתי להחזיר את הפלאפון לכיס קיבלתי עוד אסמס.
'אתה חייב לי הסברים, שמתי לב שלא הייתה אתה היום.' איתי כתב ואני נאנחתי, למה הוא תמיד שם לב לכל דבר?
'נדבר מחר' החזרתי לו. תמיד כשאחד מאיתנו כתב את שתי המילים האלו בלבד זה היה סימן של 'עזבו אותי בשקט אין לי כח' ואז האחרים ידעו שהוא רוצה להיות לבד.
'שום ים. אתה, אופיר, אני וחברה של אופיר היום בשש בשפיץ. אין ויכוח.' גיא כתב ואני פשוט התעלמתי, אני לא מתכוון להיות בשש בשפיץ.
השפיץ היה פארק השעשועים שלנו מאז שהינו ילדים קטנים. שם הכרנו. למה קראנו לזה השפיץ? אני יכול להגיד לכם ב100% שאף אחד מאיתנו לא יודע. תמיד אנחנו אומרים שנשאל את ההורים, הרי בטוח יש סיבה, ובסוף אנחנו שוכחים.
'מה מותק? לא ראינו אותך ממזמן! אולי תבוא אליי היום? (;' קיבלתי הודעת אסמס נוספת, הפעם מליאה. ליאה הייתה סוג של יזיזה שלי, תמיד הייתי בא אליה כשהיה לי משעמם או כשרציתי חברה וגיא ואיתי לא יכלו. עד לפני כמה חודשים הייתי בטוח שהיא סתם צריכה מישהו שיעביר לה את הזמן אבל אז איתי סיפר לי שהיא דלוקה עליי כבר שנה וחצי ומנסה להשיג אותי. אם אני לא טועה, ואני מקווה שאני לא כי זה פשוט לא נעים, ליאה הייתה הראשונה שלי. היא הייתי בלונדינית, רזה, בעלת עיניים כחולות וגבוהה. היא דגמנה מדי פעם אבל כסף זה משהו שממש לא היה חסר במשפחתה, היא באה מאחת המשפחות העשירות בארץ.
'אני אבדוק מה התוכניות שלי. מקסימום יש לנו סוף שבוע, אני בטוח שההורים שלך לא יהיו בבית (;' שלחתי לה בחזרה. אבל למרות איך שליאה נראתה וכמה שניסתה, מעולם לא רציתי אותה מעבר ליזיזה, מה שגרם לה לנסות כל פעם יותר ויותר.
הגעתי הביתה וטרקתי את הדלת אחרי, לא היה לי כח לאף אחד ולמזלי לא היה אף אחד בבית. אמא השאירה כרגיל פתק על דלת המקרר עם איזה אוכל יש ומה היא רוצה שנעשה היום ואני התעלמתי ממנו, כרגיל. הוצאתי חבילת מסטיקים מהמגירה ונכנסתי לחדרי. נשכבתי על המיטה בייאוש ולחצתי על השלט השחור, מערכת הסטריאו התעוררה לחיים ומוזיקה חזקה נשמעה ברחבי החדר. השיר אומנם לא היה רועש אבל הייתה בו עוצמה כמו של שיר רועש במיוחד, היה בו כח רב ויכולתי להרגיש איך כל שרירי גופי מרפים סוף סוף.
[Staind- Save me יש לי הרגשה שלא רואים את הנגן אז הנה גם קישור]
רק אחרי כמה שניות קלטתי איזה שיר אני שומע, מאיזה דיסק הוא. לפני חודש וחצי רומי נדלקה על מוכר אחד בחנות הדיסקים והיא שכנעה אותי ללכת לשם כמעט כל יום. היא ידעה שגיא לא ישתף איתה פעולה ולכן היא גררה אותי וגרמה לי לקנות לפחות שלושה דיסקים בשבוע במשך כמעט חודש. בסופו של דבר, הסתבר שאותו האחד מאורס ורומי התעצבנה ומאז לא הינו באותו הסניף של חנות הדיסקים. זה, הדיסק ששמעתי עכשיו, היה אחד מהדיסקים הראשונים שקניתי שם כשהיא החליטה על 'מבצע-לתפיסת-תשומת-ליבו-של-המוכר'.
עצמתי את עיניי וניסיתי לשמוע את השיר מבלי לחשוב על רומי, מבלי לחשוב על כלום. ניסיתי ליהנות מהשיר ולשכוח מהכל. אני לא יודע כמה זמן עצמתי את עיניי אבל כשפתחתי אותן לא התנגנה עוד מוזיקה בחדר וקולות נשמעו מהמטבח.
'עוד חצי שעה אני אצלך. מתארגנים, אני אלביש אותך נורמלי, בלי חולצות של להקות.' קראתי את ההודעה האחרונה שגיא שלח לי, הודעה שקיבלתי לפני עשרים ושבע דקות.
"טוב שקמת! בדיוק הבאתי במבה." גיא נכנס לחדר ואני זרקתי עליו כרית.
"לא הולך לשום דאבל דייט." הודעתי לו וכיסיתי את ראשי בשמיכה.
"כן אתה כן, אני לא שואל אותך כל כך, אני פשוט מודיע לך. עוד שעה יוצאים." הוא אמר וזרק את הכרית חזרה למיטה, בדיוק עליי. הוצאתי את ראשי מהשמיכה והתיישבתי.
"אני רציני, אין לי כח גיא." אמרתי והוא גלגל את עיניו.
"כן כן, עכשיו קום ולך לצחצח שיניים. כבר ארבע וחצי, מתי הלכת לישון?" הוא משך אותי מהמיטה ודחף אותי לחדר המקלחת שבחדרי.
"דביל." סיננתי והתחלתי להתארגן. תצילו אותי.
*
"אני לא מבין למה אני מקשיב לך בכלל." גיא ואני ישבנו על הנדנדות בפארק. גיא הכריח אותי ללבוש ג'ינס כהה וחולצה לבנה מקושקשת באפור ושחור, חולצה שלבשתי בפעם האחרונה לפני שנה וחצי וגם היא הייתה סוג של התפשרות, הוא בכלל רצה להלביש אותי עם חולצה מכופתרת בצבע תכלת. לפחות את הנעליים יכולתי לבחור לבד.
"כי אני החבר הכי טוב שלך." הוא אמר ואני נאנחתי.
"אז הגיע הזמן שאני אמצא אחד חדש." מלמלתי והוא צחק ודחף אותי.
"אתה מת עליי." אמר ואני גיחכתי.
"מה שעושה לך טוב." אמרתי ולפני שגיא הגיב אופיר וחברתה הופיעו מולנו. את אופיר הכרתי כבר ממזמן אבל את מי שהייתה לידה לא ראיתי לפני כן מעולם. היא הייתה בעלת שיער שחור וכשהתקרבה יכולתי לראות את עיניה החומות. היא הייתה נורמלית לכל דבר, נראתה חמודה וחכמה ואני ידעתי שביום אחר הייתי ישר קופץ על זה ומנצל כל שנייה.
"תומר." חייכתי כשהבנתי שגיא ואופיר לא מתכוונים להכיר בנינו אלא מתכוונים להיות תקועים אחד בפה של השנייה כל הערב.
"ליהי." היא חייכה בחזרה. היה לה חיוך חמוד שחשף גומות חן עמוקות. לא ידעתי מה לעשות, לחבק אותה? ללחוץ לה את היד? לתת לה כיף? היא צחקה ושלחה את ידה לכיווני, "נעים מאד." המשיכה לחייך ואני לחצתי את ידה.
"נעים מאד מאד." צחקתי גם אני. התחלנו לדבר, מסתבר שאנחנו די דומים באופי ובתחביבים, לא חשבתי שבנות יכולות לאהוב כדורעף עד כדי כך שידברו על זה מאושרות או שיש עוד אנשים כמוני וכמו עוד כמה חברים שלי באזור שחושבים שניסויים בבעלי חיים זה אסור בתכלית האיסור.
"נלך?" גיא שאל אחרי כמה דקות ואנחנו הנהנו.
"לאן הולכים?" ליהי שאלה ופתאום קלטתי שאני לא באמת יודע לאן אנחנו הולכים.
"חשבנו ללכת לשבת בבית קפה של ברוריה, לא החלטנו בדיוק. או שאולי סרט או אפילו סתם לשבת בים. מה בא לכם?" אופיר שאלה ואני משכתי בכתפיי, בכל מקרה כלום לא ישנה עכשיו.
"לא אכפת לי." ליהי אמרה וגיא משך בכתפיו גם הוא.
"אני שונאת שאתם משאירים לי להחליט! הולכים לבית קפה." אופיר אמרה בהפגנתיות והתחילה ללכת, גיא חיבק אותה והיא ישר התרככה שוב.
"הם זוג חמוד." אמרתי וליהי הנהנה.
"הם ממש מתאימים, אתה לא מבין כמה הוא שינה אותה." היא אמרה ואני גיחכתי, אם היא רק ידעה עד כמה היא שינתה אותו היא לא הייתה יכולה להשוות בכלל.
"מה איתך? אין לך מישהו שאת דלוקה עליו? ידיד טוב שאת רוצה? מישהו אחר? בטוח יש." אמרתי ולמרות שהשעה הייתה כבר שש והפארק היה די חשוך יכולתי לראות אותה מסמיקה, "את יודעת הרי שלא יצא משנינו כלום, הם סתם רצו תירוץ לצאת עם עוד אנשים בלי להרגיש שהם משאירים אותם לבד." אמרתי והיא הסכימה.
"קוראים לו אלעד, הוא הידיד הכי טוב שלי." היא שיחקה בכמה מקצוות שיערה בעצבנות.
"אז מה הבעיה?" שאלתי והיא נאנחה.
"אין בעיה, אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת את מי הוא אוהב, אני לא יודעת אם לנסות משהו, אני מפחדת להרוס את הקשר שלנו." אמרה ואני הרגשתי תחושת הקלה, ידעתי שהערב הזה הולך להיות זורם ולא ילווה בשתיקה מביכה.
"את יכולה לבחון אותו, לבקש ממנו לסגור לך את הרוכסן בשמלה או שרשרת ולראות את הפרצוף שלו, לדבר איתו על ידידים אחרים שלך ולראות איך הוא מגיב. את יכולה לבקש ממנו לעשות משהו שהוא בדרך כלל לא עושה או שהוא לא אוהב לעשות ולראות אם הוא יעשה את זה, את בקלות יכולה לדעת מה הוא חושב. ואם הוא עושה את זה או מגיב בקנאה או אפילו רק מחייך כשהוא סוגר לך את השרשרת או השמלה את יכולה לדעת שהוא אוהב אותך. ואז באה השאלה הקשה, אוהב אותך כמישהי או כידידה. אבל גם את זה את יכולה לדעת, פשוט תנשקי אותו." אמרתי והיא הביטה בי משועשעת.
"מי שברה לך את הלב תגיד לי?" היא שאלה ואני צחקתי, חצי משמחה וחצי מייאוש. אני עד כדי כך נואש? "אתה לא נואש, אני פשוט שמה לב לדברים האלה." אמרה כאילו קראה את מחשבותיי.
"היית פעם בבית קפה של ברוריה?" שאלתי אותה והיא חייכה.
"ככה אופיר ואני הכרנו, שתינו מלצרנו שם במשך שלושה ימים עד שהתחברנו ועשינו נזק אז פוטרנו." היא אמרה בחיוך שובב ואני צחקתי.
"כמה אופייני לאופיר." אמרתי והיא הנהנה בהסכמה.
"נו, אז מי זאת?" שאלה ואני הבטתי בה בחוסר הבנה, " מי שברה לך את הלב?" היא הסבירה ואני שתקתי.
"אני לא יכול לספר לך." אמרתי והבטתי בגיא שהלך מאושר ומחובק עם אופיר.
"אופיר?" היא שאלה מופתעת ואני גיחכתי.
"הלוואי, זה היה הרבה יותר פשוט. תבטיחי שאת לא אומרת כלום לאופיר, היא ישר תגיד לגיא." הייתה לי הרגשה שאני יכולה לסמוך עלייה, שהיא לא תספר לאופיר, אבל הייתי חייב לוודא זאת. ידעתי גם שאני חייב לדבר על זה עם מישהו או שאני אשתגע וליהי נראתה לי אופציה די טובה ונוחה כרגע.
"נשבעת." היא חייכה ועשתה את סימן שבועת הצופים, מה שהעלה חיוך על פניי.
"אחות של גיא." לחשתי והיא הנהנה בהבנה. שתקנו כמה דקות עד שהיא הגיבה.
"היא יודעת?" שאלה ואני התבלטתי, זה שהתנשקנו לא אומר שהיא יודעת מה עובר עליי עכשיו.
"אני לא יודע. התנשקנו לפני שבוע והיום רבנו בשירותי הבנות, אל תשאלי," הוספתי במהירות והיא צחקה, "ואני לא בטוח אם היא יודעת, אני בכלל לא בטוח מה אני מרגיש אליה. והכי גרוע בכל זה, הוא שאני לא יכול לומר כלום לגיא." נאנחתי.
"מסובך אבל פתיר. אני חושבת שקודם כל אתה צריך לדבר איתה שוב, להבין מה אתם מרגישים ומה יהיה בהמשך כדי שאחר כך כשתרצה ללכת לדבר עם גיא אז תדע בדיוק מה לומר, אם אתה רוצה להיות איתה ומבקש ממנו להבין או שאתה אומר לו שזאת הייתה טעות של רגע ואתה והיא כבר הגעתם להסכמה שאתם שוכחים מזה." היא אמרה.
"שוכחים ממה?" גיא הסתובב ושאל לפני שהספקנו להגיב וליהי חייכה.
"דיברנו על ההתקלות הקטנה שהייתה לתומר עם המורה לאנגלית." היא אמרה וגיא צחק.
"מה אתה מספר לה את זה?" הוא שאל, "היא עוד תחשוב שאתה דביל!" אמר ונעמד מול האישה הבלונדינית שהייתה אמורה להוביל אותנו לשולחן.
"איך ידעת?" לחשתי לה כשחיכינו שתבדוק לנו אם יש שולחן פנוי והיא משכה בכתפייה.
"תעשה לי טובה, לכל אחד הייתה התקלות עם המורה לאנגלית מתישהו ואתה לא נראה מאלה ששותקים." ליהי חייכה ואני משכתי בכתפיי.
"מדויק להפליא." אמרתי והיא צחקה. האישה הבלונדינית אמרה לנו לבוא אחריה והושיבה אותנו מול אזור המוזיקה והריקודים, מקום שבו ישבו הזוגות בדרך כלל.
"אני אירה ואני אהיה המלצרית שלכם להיום." התקרבה אלינו מישהי שזיהיתי מי"ב של שנה שעברה, "הוו, היי." היא חייכה כשראתה אותנו וגיא ואני קמנו לחבק אותה.
"היי, את אופיר נכון? אני זוכרת אותך מהמסיבה אצל דור." אירה חייכה אליה בנחמדות ואופיר החזירה לה חיוך מתוק.
"זו אני." אופיר אמרה.
"טוב, אז מה תרצו לאכול?" היא שאלה ואנחנו הסתכלנו בתפריטים. כל אחד הזמין את מה שהוא רצה ואירה הלכה עם ההזמנה לדרכה.
"זה הוא." ליהי קפאה לידי והביטה בשולחן שמאחורי גיא ואופיר.
"אלעד?" שאלתי והא הנהנה. בחנתי אותו במבטי, הוא נראה נחמד אבל הבחורה איתה ישב נראתה כמו אחת מהבנות שגיא, איתי ואני הינו בדרך כלל מתעסקים איתם במועדון.
"מי זאת זו שיושבת מולו?" שאלתי וליהי משכה בכתפייה בחוסר ידע.
"רוצה לגרום לו להסתכל עלייך?" שאלתי אותה והיא היססה.
"בואי." חייכתי אל ליהי והושטתי לה את ידי. היא קמה ותפסה את ידי, הולכת איתי לכיוון הרחבה. כמה נערים ונערות רקדו שם, עוד שני זוגות מלבד גיא ואופיר רקדו לידנו ואנחנו רקדנו אחד ליד השנייה כמו ידידים טובים שמכירים כל החיים, לא מפחדים להתקרב ולצחוק. הבטתי בסובבים אותי, נערה שלבושה כמו זונה, בחור שנראה כאילו יצא ממגזין פלייבוי, בחור ממושקף שנראה כאילו יצא מהיפה והחנון, בלונדינית, שחורדינית, ג'ינג'ית, עוד בלונדינית, רומי, בחור גבוה, בחור ש- רומי?
"מה קרה?" ליהי ישר שמה לב ואני סובבתי אותה תוך כדי ריקוד ועצרתי אותה בזווית שבה תוכל לראות את רומי.
"זאת," הדגשתי והצבעתי עליה, "רומי." אמרתי ושמחתי לראות שהיא לא ראתה אותי, סובבתי את ראשי וניסיתי להתרכז במשהו אחר.
"זאת בכניסה עם החולצה הצהובה שעומדת ליד הבחור הבלונדיני?" היא שאלה ואני סובבתי את ראשי בחזרה במהרה, מה היא עושה עם ליאם?
"בדיוק." סיננתי וליהי מיהרה לסובב אותי.
"היא מסתכלת." יידעה אותי.
"גם אלעד." אמרתי לה כשהרגשתי מבטים נעוצים בגבי. השיר בדיוק התחלף לשיר שקט ורגוע וכל הסובבים אותנו נצמדו אחד לשנייה.
"תרקדי איתי?" שאלתי בחיוך והיא צחקה ושמה את ידיה סביב עורפי.
"היא באה לכיווננו, היא רוקדת עם הבלונדיני." ליהי דווחה לי על כל דבר ואני הרגשתי הקלה על כך שהיא באמת עוזרת לי.
"אם זה משמח אותך, שתדעי שאלעד מתופף על השולחן בחוזקה ולא נראה שמח במיוחד, זאת שיושבת איתו נראית אפילו יותר עצבנית ממנו אבל נראה לי שזה בגלל שהוא לא מתייחס אליה, אני לא חושב שהוא הסתכל עליה בכלל מאז שקמנו לרקוד." אמרתי והיא ניסתה לסובב את ראשה ולראות אבל אני לא נתתי לה, "זה יראה ברור מדי, בואי נסתובב לחלוטין ואז את תוכלי לראות אותו ואני אותה." ליהי הנהנה ואנחנו הסתובבנו תוך כדי ריקוד.
לא הבנתי איך גיא עוד לא קלט את רומי ואת ליאם, איך הוא עוד לא קפץ על ליאם במכות והרג אותו. ניסיתי כמה שפחות להסתכל עליהם אך הרגשתי את מבטיה של רומי ננעצים בי וחודרים לתוכי כל שנייה מחדש. השיר התחלף וכולם חזרו לרקוד בפראות וקפצו אבל רומי וליאם וליהי ואני המשכנו לרקוד מחובקים.
רומי קלטה את מבטי וחייכה בסיפוק, לא הספקתי למצמץ והיא הצמידה את ליאם אליה יותר ממה שכבר היה ונישקה אותו.
"מה קרה?" ליהי שאלה כשהרגישה שנעצרתי לחלוטין.
"אני יכול לנשק אותך?" שאלתי בלי לחשוב והיא בתגובה פשוט נעמדה על קצות אצבעותיה והצמידה את שפתיה אל שלי. ליטפתי את שיערה ביד אחת ובידי השנייה חיבקתי את מותנה וידעתי שבמצב אחר הייתי יכול לקפוץ על זה אבל זה פשוט לא ריגש אותי, זה לא עניין אותי, ידעתי שכל מה שאני עושה לא מהווה שום חשיבות בשבילה ובשבילי. כשהתנתקנו היא חייכה ולחשה לי.
"אלעד קם והוא מתקדם לעברנו, מה לעשות?" היא שאלה ואני חייכתי, שמח בשבילה.
"דברי איתו, תשחקי אותה תמימה ותחכי שהוא ינשק אותך, אני מבטיח לך שזה יקרה." דרבנתי אותה ללכת איתו וכמו שהיא אמרה שנייה אחרי הוא נעמד לידנו.
"אנחנו יכולים לדבר?" הוא שאל את ליהי והיא הנהנה ולחצה את ידי בהתרגשות, מתרחקת ממני ויוצאת מבית הקפה. חזרתי לשבת ליד השולחן וראיתי את רומי וליאם מתלחששים בכעס ואת רומי הולכת לשירותי הבנות. גיא ואופיר עדיין רקדו כשאירה נעמדה לידי עם המנות בידיה. ידעתי שאני לא יכול להישאר ככה והסתכלתי עליה, היא הייתה גבוהה ורזה עם שיער ארוך בלונדיני ועיניים כחולות.
"יש לך הפסקה?" שאלתי והיא הבינה למה אני מתכוון, מה אני מתכנן, זאת לא תהיה הפעם הראשונה שלנו.
"חכה לי בכניסה לשירותים." היא חייכה והלכה לכיוון המטבח. קמתי ונעמדתי בכניסה לשירותים וכשאירה באה היא ישר נישקה אותי ודחפה אותי אל תוך שירותי העובדים, מורידה את חולצתה ולאחר מכן את שלי, סתם עוד סיום ערב טיפוסי.
-
פרק ארוך מהרגיל!
היו לי כל כך הרבה דברים לומר לכם ועכשיו אני לא זוכרת כלום.
מישהו הולך להופעה בקרוב? אנריקה\דרים טיתאר\10cc\דיפ פרפל?
אם אני אזכר אני אעשה עריכות, אני מקווה.
ד"א, מה אתם אומרים? לעשות עיצוב חדש? נמאס לי מהורוד. מה אתם אומרים על העיצוב החדש? (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רוני ~
