סיפורים בהמשכים.

אני לא יודעת אם אני אספיק להעלות פרק עד 12 כי אני יוצאת עוד איזה שעה וחצי לנתניה ואני צריכה ללכת להתארגן אבל בכל מקרה רציתי לכתוב על יום ההולדת של הבלוג.

עם כמה שקשה להאמין היום יש שנתיים לבלוג, שנתיים שלמות של פרישות, חזרות, כעסים, שמחות, מקרים, חברויות חדשות שנוצרו והמון המון נסיונות לסיפורים.

אחרי ספירה קצרה (טוב נו, מה שאני זוכרת. בכל זאת, אין לי זמן) גיליתי שזה כבר סיפור חמישי שאני כותבת (כשאחד מהם היה כולה שני פרקים ונגמר בזאת), שיש כמעט 50000 כניסות ו91 מנויים.

האמת? מוזר לי שעברו כבר שנתיים.

ולבסוף, תודה.

תודה שיש כאן כאלה שנמצאים את כל השנתיים.

תודה שיש כאן כאלה שתמיד מעירות לי ומחמיאות.

תודה שיש כאן כאלה שלא רק קוראות אצלי אלא כבר הפכו להיות חברי אמת.

תודה שאתם כאן ויודעים לחכות בסבלנות (כמעט) תמיד כשלוקח לי חודש לכתוב פרק.

תודה שאתם יודעים מה לומר ולדרבן ולהעיר במקום הנכון ובמילים הנכונות.

תודה.

פרק יעלה מאוחר יותר, כמו שאמרתי, אני מקווה לחזור ולהספיק לפני 12 (לא נראה לי שיקרה, אבל בכל זאת).

תהנו היום!

ובאמת, תודה על הכל.

אתם מוזמנים לאחל לבלוג כל מיני דברים בתגובות.

אוהבת אתכם ומקווה שכולכם (ונוספים) יהיו כאן גם בעוד שנה, שנתיים או שלוש,

רוני.

וכדי שנזכור תמיד-

(והנה שוב מופיע לו דני הבלון השמנמן, המנומש, המתולתל, המושלם, הבלתי ניתן להשגה, בעל העיניים מושלמות, הגוף המדהים, הדביל, החמוד, הבוהה והסטלן!)